chemical sister
New member
טיב היחסים עם אבא
רציתי לדעת, למי מכן שאביה עוד בחיים, מה טיב היחסים איתו מאז שאמא נפטרה, אבי הוא אדם שדי קשה להסתדר איתו, היתה תקופה שהיינו מתווכחים המון ואחת לכמה זמן הוא היה עושה כמו ברוגז כזה ולא מדבר עד שהייתי באה להתנצל, םעמים רבות בלי שחשבתי אני צריכה. עכשיו המצב יותר טוב ואני תמיד מנסה לראות את הדברים מהצד שלו כדי למנוע חיכוכים מיותרים. העניין הוא, אבי הוא ממוצא פולני וגם כזה באופיו, ותמיד חושב שהוא עושה הרבה בשבילנו (והוא אכן עושה) ולא מקבל תמורה והערכה הולמת (וזה לא נכון לדעתי, וגם לדעת אחי ואחותי), וכל פעם מחדש זה עולה כשיש מין ריב כזה. אני חושבת שלפעמים הוא מרגיש שהכאב שלו באיבוד אימי - אשתו, גדול יותר משלנו. אני לא מטילה ספק באהבתו אליה, אני יודעת שהיא היתה אהבת חייו, ואפילו שעכשיו יש לו בת זוג (כבר כמה שנים, מישהי שהיתה חברה טובה של אימי, אבל זה כבר סיפור אחר) אני יודעת שהוא אף פעם לא יאהב אותה כמו שהוא אהב את אימי, אבל זה לא נכון שהכאב שלו יותר גדול, וזה משהו שאני אף פעם לא אוכל להגיד לו כי זה דבר מאוד פוגע. מצד שני הוא תמיד נותן לנו את ההרגשה שלו זה יותר קשה. בזמנים של ריבים איתו אני חושבת מחשבות כמו - שהייתי רוצה שהוא היה זה שמת ולא אמא, והיא היתה נשארת איתנו כי היא היתה הרבה יותר מבינה וחמה ותמיד מקבלת אותנו כמו שאנחנו, אבל אח"כ אני כ"כ כועסת על עצמי על המחשבות האלה ויודעת שאני צריכה להיות מאושרת שלפחות אבי נמצא איתנו. בכלל, היחסים בין אב לבת הם מסובכים, לא ? ועוד כשאין אמא בסביבה שתגשר... מצטערת על אורך ההודעה ...
רציתי לדעת, למי מכן שאביה עוד בחיים, מה טיב היחסים איתו מאז שאמא נפטרה, אבי הוא אדם שדי קשה להסתדר איתו, היתה תקופה שהיינו מתווכחים המון ואחת לכמה זמן הוא היה עושה כמו ברוגז כזה ולא מדבר עד שהייתי באה להתנצל, םעמים רבות בלי שחשבתי אני צריכה. עכשיו המצב יותר טוב ואני תמיד מנסה לראות את הדברים מהצד שלו כדי למנוע חיכוכים מיותרים. העניין הוא, אבי הוא ממוצא פולני וגם כזה באופיו, ותמיד חושב שהוא עושה הרבה בשבילנו (והוא אכן עושה) ולא מקבל תמורה והערכה הולמת (וזה לא נכון לדעתי, וגם לדעת אחי ואחותי), וכל פעם מחדש זה עולה כשיש מין ריב כזה. אני חושבת שלפעמים הוא מרגיש שהכאב שלו באיבוד אימי - אשתו, גדול יותר משלנו. אני לא מטילה ספק באהבתו אליה, אני יודעת שהיא היתה אהבת חייו, ואפילו שעכשיו יש לו בת זוג (כבר כמה שנים, מישהי שהיתה חברה טובה של אימי, אבל זה כבר סיפור אחר) אני יודעת שהוא אף פעם לא יאהב אותה כמו שהוא אהב את אימי, אבל זה לא נכון שהכאב שלו יותר גדול, וזה משהו שאני אף פעם לא אוכל להגיד לו כי זה דבר מאוד פוגע. מצד שני הוא תמיד נותן לנו את ההרגשה שלו זה יותר קשה. בזמנים של ריבים איתו אני חושבת מחשבות כמו - שהייתי רוצה שהוא היה זה שמת ולא אמא, והיא היתה נשארת איתנו כי היא היתה הרבה יותר מבינה וחמה ותמיד מקבלת אותנו כמו שאנחנו, אבל אח"כ אני כ"כ כועסת על עצמי על המחשבות האלה ויודעת שאני צריכה להיות מאושרת שלפחות אבי נמצא איתנו. בכלל, היחסים בין אב לבת הם מסובכים, לא ? ועוד כשאין אמא בסביבה שתגשר... מצטערת על אורך ההודעה ...
