כך נשמעות רוב זמרות הסול החדשות
מבחינתן, סול = סילסולים. זו לא המצאה שלהן, אלא של מריה קארי חסרת הנשמה (או אולי של מי שהמציא אותה, מוטולה מ'סוני') כבר משנת 92'. אחרי שהיא גילתה שזה עובד ונחשב ל'סול', המפיקים האחרים מיד הקימו לה מחקות, וכך הפכו הסילסולים לסמל הסול החדש - אם את שחורה ויודעת לסלסל, את זמרת נשמה. גם כריסטינה אגיליירה ניצלה את זה יפה (האמת שיש לה נשמה כלשהי, אבל קול מאוד קטן). אם תקשיבו לזמרות נשמה שחורות משנות השמונים, אפילו הנחותות שבינהן, תגלו יותר איכות קולית, וכמעט אפס סילסולים. אחד התוצאות המצערות של הטרנד הזה, הוא שזמרות הנשמה הגדולות של אותו עשור (כמו ראנדי קרופורד ואניטה בייקר), מופיעות עכשיו יותר בהופעות באירופה מאשר באמריקה.