יש לי לא מעט חברים דתיים. למעט מה שנאסר עליהם ביהדות, עוד לא ראיתי אף אחד מהם משתמש בדת כתירוץ- כולם עובדים, לומדים, שירתו בצבא וכל זה. אני גם לא חושבת שהסוטה מבני ברק חושב ש'מגיע לי כי אני דתי' למשש בחורות ברחוב. הוא סתם פסיכי..
כנראה שכל אחת מגדירה את עצמה אחרת. גם לי איכפת מהיחס לנשים בארץ ובעולם, אבל כל עוד אין באפשרותי לשפר או לשנות אותו, אני בעצם חסרת אונים. נותר רק להביט בעצב ולהגיד לעצמך "איזה מזל שאני לא חיה שם"
זה רק על קצה הקרחון ממה שיש לי להגיד עליהם. וכן אני יודע שיש יוצאים מן הכלל כמו זק"א והנחל החרדי. אבל בינינו? זו טיפה בים לעומת מה שיש לסטטיסטיקות להגיד בנידון.
העם הזה לא היה מצליח להשתמר אילו רק היה מתפלל כול היום וקורא ספר. קוראים לזה מחשבה ועשיה. את אף אחת ממלחמות ישראל לא ניצחנו כי ישבנו על הידיים. המדינה הזאת הוקמה על ידי אדם בשר ודם, לא על ידי משיח ולא על ידי שום יישות שמימית באשר היא. הנה לך שימור המורשת על רגל אחת.
אנחנו בכלל לא משהו מיוחד, היו מלחמות שהפסדנו גם היו מלחמות ביננו לבין עצמנו והיתפלגות העם . ראה ערך נפילת בית המקדש ושנאת חינם. ושלא תחשבו שזה לא עלול להתרחש עוד פעם העם הזה לא למד ולא לומד לקח.