טוב,לא רציתי לכתוב..
אבל מכיוון שאני נמצאת במצב רוח מוזר,אספר לכם.... אתם כותבים כי הפורום הזה נותן המון,עזרה,תמיכה נפשית,חיבוק....מה כבר יכול לעזור לי? הבת שלי בהריון!!! בת 31,שבוע 21... היא נמצאת אצלי 3 חודשים,יחסית..היה רגוע..חשבתי,..שימשך כך,בלי כדורים,בלי אשפוזים,פסיכוטית,ברמה נסבלת... היא בחודש חמישי,לפני שבוע זה נודע לנו.... תינוק עומד להוולד לאם צורכת סמים,חולת סכיזופרניה שאינה מוכנה לטיפול תרופתי.... כשזה קרה לפני 4 שנים, היא ובן זוגה רצו ללדת..חשבתי,שאולי זה יועיל,אעזור להם לגדל אותו,בחודש השישי,העובר הפסיק להתפתח,היא נאלצה לעבור לידה..."אננצפלוס" נקראת המחלה..לאחר ההפלה היא אושזה...טראומה. היום היא שוב... הרופאה בבית החולים אומרת, "נסו לשכנע אותה ללכת לוועדה להפסקת הריון,רק היא יכולה לקבוע".... אתם מסוגלים להבין?..מערכת דפוקה,יצור אומלל עומד להוולד,שאולי גם יעבור גמילה,..יצור אומלל, לאם אומללה, שלא תהיה מסוגלת לטפל בו אפילו יום אחד...ואין מה לעשות,ההחלטה צריכה להיות שלה בלבד. נראה לי שהקירות בבית כבר החליטו.. וזה אומר שבמקום להיות סבתא,אצטרך היום,בגיל 53 להפוך מחדש ל..אמא. לא רוצה את זה..המחשבות,כאבי הראש..כמה מכות אפשר עוד לספוג? מישהי פה, כתבה לפני שבוע.."בא לי למות", חייכתי לעצמי במרירות..."גנבת לי את המילים !"