טוב ככה...

[תחיה]

טוב ככה...

לאחר המון שנים שלא כתבתי כאן אני כותבת. אתם מדברים על מודעות פנימית וכאלה איך בנאדם יכול לחיות עם עצמו אחרי שחצי מהמשפחה שלו נהרגה! אני לא רוצה לפתוח כאן בוייכוח סוער וכו´... אני רק יודעת שהמודעות הפנימית שלך אתה לא יכול למצוא אותה אחרי שאיבדת כל כך הרבה אנשים שאתה מכיר ואתה צריך לחיות ככה כל יום!

 

[מלאווח]

אמרת

"אתם מדברים על מודעות פנימית וכאלה" ואני עונה: גברתי, מה זה שוק פה ? את חושבת פה מסחרה ?!

מלאווח, מחייך.

 

[CAT4]

פו זה לא שוק אבל

פה זה גם לא בית זונות ואנשים רושמים את מה שהם באמת חושבים ולא סתם דברים ואם הם רושמים סתם דברים אז שילחו לחפש מגרש משחקים אחר

כי לא משחקים ברגשות של אחרים

 

[פרי מגדים]

כדבריך, CAT יקר לא משחקים ברגשות

של אחרים. לפעמים, לנוכח מצבי חיים נוראים שכאלה, של אובדן חצי משפחה, התגובה הטובה ביותר היא השתיקה, כמו שהגיב אהרון לנוכח מות שני בניו: "וידום אהרון" (ויקרא פר´ ט´ פס´ ג´). תחיה יקרה, מאחר שפנית אלינו, ומאחר שאי אפשר מבחינה טכנית לשבת מולך ולשתוק איתך מיתוך הזדהות. ברצוני לומר לך, שאני עד כמה שאדם יכול, מנסה ולו גם לרגע קט, להזדהות איתך, לקבל את הכאב העצום שלך, ולהמשיך ולקוות יחד איתך לעתיד טוב יותר בשבילך ובשבילנו. מחבק אותך חזק, פרי מגדים

 

[מלאווח]

דבריי נאמרו בהומור,

ואם פגעתי אני מתנצל מלאווח

 

[CAT4]

אני לא יודע אבל

היי מחורחים להמשיך ללכת מכרים להמשיך לחיות. אני יודע שאבא שלי ניפתחר שאני הייתי בן 12 ומה שהכי הביא אותי לשוק הוא שיומיים לפני כן ידעתי שהוא עומד למוות וימיים אחרי זה הוא באמת מת אבל מה שהשאי רותי בחיים היה המישפחה התומכת שלי והאמונה החזקה ש "למתאבדים אין עולם הבא" כלומר אין שום סיבה שבעולם לא להמשיך לחייות חיבים להמשיך לחיות את היום ואת היום שבא אחרו

 

[R2]

חייבים להמשיך לחיות..!!!!!!!!

חבר שלי אומר לי יש מצבים שפשוט אין מה לעשות, כמו מוות אז פשוט מקבלים את זה באהבה וממשיכים הלאה לפעמים קשה לקבל את זה ,או שמסרבים לקבל, וזו דרך שמובילה לייאוש אמרתי לו אם אתה תמות איך אני אדע אם אקבל את זה באהבה או לא..? עדיין אין לו תשובה אולי למישהו בפורום יש

 

[מיכל מנדל]

באנו לפרוזדור החיים בתור אורחים לרג

נשמתנו העליונה אשר מצויה לה שם אל על בשמיים אינה יכולה לעשות את הדברים המדהימים שאנו בני האדם מסוגלים להם. לכן נשמתנו בחרה לשלוח שליש מעצמה אל עולם החומר על מנת לזכות לעשות את אותם דברים בעזרת הגוף הגשמי. אם נקבל את העובדה שאנחנו - נשמתנו היא זו שבחרה לבוא לעשות מה שהוא ואם נבין שברגע שהיא מסיימת את העבודה שהיא קבעה לעצמה נוכל לקבל את העובדה שהמוות אינו נורא בכלל והוא בחירתה של הנשמה. הגוף שלנו הוא כפפה בלבד הוא רק בגד הוא יוצר את הגבול ונותן חייץ בין נשמה אחת לשניה על מנת שהתפקידים של כל נשמה יוכלו לצאת לפועל. כל נשמה היא סוג של אנרגיה. תארי לעצמך שהנשמות מסתובבות להן בלי גוף אז האנרגיות מתערבבות זו בזו ואין אפשרות לעשות כלום. לגוף יש תכולת חיים, בעזרת התפתחות הרפואה אפשר לשמר אותו עוד קצת אך בסופו של עניין הוא מתבלה כמו שבגד מתבלה ואז לפעמים מחליפים את הגוף לגוף אחר אם הנשמה לא סיימה את תפקידה. בכל אופן אדם שמת צעיר אנו צריכים להיות בשמחה עבורו מכוון שהוא השלים את תפקידו ואת תיקונו הכי מהר שאפשר גם עם הנסיבות למותו היו טרגיות. אסור לנו לשכוח שהנשמה היא זו שבוחרת מתי לעזוב את העולם. בגדול המטרה של כל שליש נשמה הוא להתחבר לשני שליש שלה למעלה על מנת להתחבר לתכלית הגבוהה וליעוד שלה וזו היא המודעות הפנימית. לכן אל תבואי ותגידי לי שאבדת את המודעות שלך. אני רוצה שתבואי ותספרי לי איך חזרת להכיר במודעות שלך ואיך הצלחת להתחבר חזרה אל עצמך לאחר שאספת את כל חלקי הפזל שלך שאבדת בדרך בעקבות מה שחווית. כרגע את היא החשובה את וכל החלקים שבגופך: רמ"ח אבריך ושס"ע גידייך!!! המון אור ואהבת אמת ללא תנאי וללא גבול אהבה אלוהית אהבה אין סופית מיכל