טוב יש לי סיפור

mariana

New member
טוב יש לי סיפור

מקווה שתגיבו לי חגגתי יום הולדת לפני חודש וביקשתי מאימי שתכין משהו קטן לערב משהו סולידי. בגלל שזה יצא בפסח אז אמרנו שגם נזמין את הוריי בעלי לעתיד. אימא שלי הזמינה רק את ההורים ואותו. אבל כמו שכבר הספקתם להכיר היא אוהבת לדחוף את כל המשפחה שלה כמו שעשתה לי באירוסין באותו יום של היום הולדת חבר שלי לקח אותי על הבוקר להפתעה על הבוקר טלפון ואמא שלו על הקו. בלי מזל טוב בלי כלום מבקשת ממני שאני אזמין לביתי את ביתה הנשואה. אמרתי לה אבל זה משהו קטן סולידי רק ההורים יושבים. חוץ מזה כבר בתה הגדולה גם אמא שלה דחפה אותה עם חבר שלה. ועוד זה. על הבוקר נהרס לי המצב רוח, והתקשרתי אני לאותה הבת הנשואה והזמנתי אותה ליום הולדת בביתי. אני חושבת שהיא היית צריכה להיתקשר אליי ולאחל לי מזל טוב ואז הייתי חושבת אם להזמין אותה. אחרי שהעברתי את כל היום בעצבים מתקשרת אליי אחותו הנשואה ואומרת לי שהיא לא תגיע בגלל שבעלה בעבודה והיא לא תבוא בלעדיו. פשוט חוסר אכפתיות
אז היום אותה הבת הנשואה חוגגת יום הולדת בביתה. אני עדיין לא הוזמנתי, אבל ארוסי מתקשר אליי ומבקש ממני שאני ארד אצליהם בבית אחרי העבודה והוא יגיע אחרי הלימודים יותר מאוחר. בטח אתם מנחשים מה עניתי לו. אמרתי שאני מחכה לו ואם הוא לא מגיע אז גם אני לא הולכת ומיותר לציין שלא התקשרתי לאחל לה מזל טוב
 

mariana

New member
אני לא אוהבת להחזיר דווקא

אבל אני שמחה שאני מתחילה לא להיות תמימה כמו קודם. אני יודעת שאם אני אלך לשם אחרי הלימודים זה רק לעזור להם בלהכין את השולחן ולי אין כוח אחרי העבודה, גם לי אף אחד לא עזר
 
זה מה שנקרא: "הנקמה טעימה כשהיא

קרה". לפעמים אנחנו מתפרצות מיד לאחר מעשה ולא שולטות בעצבנו, ואיננו יודעות שאפשר גם ל"חכות בפינה". אז טוב עשית שעבר זמן מאז שאת הזמנת ולא הגיעו וכעת זהו תורה. נחמד מאוד , את עולה על הדרך הנכונה, תמשיכי כך. רק עיצה קטנה, אל תערבי את ארוסך בנדון, אלו חלק מדברים שגם לו אסור לדעת. (אופיך הנקמני למשל, זה עלול לבוא בעוכרייך) מקסימום היית אומרת שאת עייפה או שתכננת דברים אחרים שאינם סובלים דיחוי.
 
למעלה