טוב... הגיע הזמן?

[purple fox]

טוב... הגיע הזמן?

שלום לכולן... לפניי חודשיים וחצי אמא שלי נפטרה מלוקמיה, ובערך מאז אני קוראת כאן... תמיד בהתלבטויות אם לכתוב או לא... והזדהות עם מה שאתן כותבות כאן... אז... החלטתי לכתוב... להוריד קצת מהלב בגלל משהו שקרה, במחשבה שאתן תבינו, כי אף אחד אחר פשוט לא... לפני כמה ימים נערכה הבגרות המעשית שלי בתאטרון.. שנה שעברה אמא שלי הגיעה, למרות שהיה לה מאוד קשה, היא יצאה מהבית ונסעה עד לבית הספר שלי כדי לראות אותי. בהתחלה לא שמים לב לחיסרון, כי בתקופה האחרונה של חייה היא לא הייתה הרבה בבית, היא אושפזה ברמב"ם ומכיוון שזה כשעה נסיעה היא לא הייתה חוזרת, במיוחד בחודש האחרון שהיא הייתה בהרדמה... ופתאום בבגרות, בהצגה, ראיתי את כל הבנות מחפשות את האמהות שלהן בקהל... ומתרגשות... ואחר כך רצות לחפש אותן כשהן יורדות מהבמה... ופשוט היה לי כל כך רע. הרגשה של חלל ריק ענק... אז זהו... רק רציתי להוציא את זה... שמישהו יבין קצת ממה שאני עוברת לשם שינוי... מקווה שלא דיכאתי.

 

[אמא בדרך המקורית]

מישהי שמבינה...../images/Emo24.gif

בהחלט מבינה ..לצערי גם אחרי שנים יחד עם התובנות עדיין מרגישים את החוסר (מדברת מניסיון )במיוחד ברגעים המיוחדים כ"שלכולם " יש ..ולי חסר ..בהצלחה בבגרויות ..

 

[איחוד האחת]

שלום לך וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

ראשית רוצה לשלוח לך תנחומים כנים לאובדנך

. נהגת בחוכמה שהחלטת לכתוב ולשתף כי לעיתים "להוריד מהלב" יכול להועיל מאוד בעיקר כשמולך נמצאות בנות/נשים שחוו אובדן כמו שלך ויכולות להבין ואף לעזור ולתמוך. הייתי מעט צעירה ממך כששכלתי את אמי ובהחלט מבינה את החסר בענין ביה"ס ובכלל וכואבת איתך. עם הזמן לומדים לחיות את הדברים ומוצאים פתרונות שונים ואני מניחה שגם את תמצאי את דרכך כמו כולנו. הרשי לעצמך לחוש, להרגיש ולבטא. כאן ב

הזה, אינך מדכאת, הרגישי בנוח לשתף ככל שיתאים לך וככל שתרצי - אנחנו כאן עבורך וכולי תקווה שתוכלי להיעזר בנו. לילה טוב ולימים טובים יותר.

 

[ToTos KiD]

מבינה בהחלט

גם אני כואבת את המחסור באם, במיוחד בגיל הזה, עמוס הריגושים, התגליות וההתפתחויות. בגילאי 17-18, אחרי שהתקדמנו ועברנו את תקופות התשומי, המדון וה"גילויים המרעישים" של גילאי 13-14, רוב הבנות מתחילות לגלות מחדש את אימא שלהן. שמות לב לדקויות הפיזיות והמנטליות ששתיהן חולקות, לחלוקת הקשב הנשית שנתעוררה לה, לדילמות ולמצוקות המשותפות. נבצרה ממני ההבנה המחודשת הזו. באמת, נחמץ לבי כשאני רואה אם ובת קורנות ושמחות בקשר שלהן ומלוות אחת את השנייה.זהו מצב שלצערנו נהיה קבוע ומונוטוני. אין לנו מנוס, אלא לקבל אותו ולהתרגל אליו, ולשמוח בבואם של אבא, סבתא או בת-דודה מדרגה רביעית שהרחיקה עבורנו מטבעון (או משהו).

 

[סְקָאלִי]

כל כך מדויק,

כל כך כואב, כל כך נכון. היטבת לתאר רגשות שגם אני הרגשתי, ומרגישה עד היום.

 

[סְקָאלִי]

ברוכה הבאה, שועלית סגולה ... ../images/Emo108.gif

קודם כל, ברוכה הבאה! אני מעריכה את האומץ שלך, אני יודעת שהמעבר מצפיה ארוכה להשתתפות לא קל עבור כולן. אבל אני בטוחה שמהר מאוד תרגישי כאן כמו בבית. באשר לתחושות - מוכרות מאוד, לצערי. הזדהיתי מאוד גם עם מה ש-ToTos KiD כתבה לך. והתסכול בידיעה שאין, אין, אין מה לעשות כאן... אז אנחנו מבינות היטב, ואת מוזמנת חזור ולשתף, ולא לפחד מלדכא אותנו, כייש כאן מקום להודעות מכל מיני מצבי רוח. מי שכבר עברה את זה, יודעת בדיוק במה מדובר. יודעת כמה קשה לך עכשיו. וגם יודעת, שלמרות שהכאב לעולם יישאר, עם הזמן הוא יקבל צורה אחרת, ותמצאי את הדרך לשלב את אמא בחייך בדרך שונה, סימבולית יותר. או קיי, ועכשיו אחרי הברכות, כמה סוכר לשים לך ב

?

 

[S u n n y 1]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

שמחה ש'קפצת למים', מקווה שתרגישי פה כמו בבית

, זה המקום המתאים לפרוק את כל הכאבים ולדבר על כל מה שמפריע לך, ואני מאמינה שתראי שההזדהות מקלה על הכאב. מוכרת לי מאוד התחושה שאת מתארת, ממש שורף בחזה, אבל כנראה שלא נותרות לנו ברירות אלא למצוא את הכוחות ואת הנחמה במקומות שנותרו עבורינו....

 

[Ofra m]

איך אפשר שלא להבין../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

 

[shtuty]

כ"כ מבינה....

הרגע הזה שכל הבנות רצות לאמא, מחפשות את אמא, הוא כ"כ מוכר, בהמון רגעים קטנים בחיים..... וההרגשה שאף אחד לא מבין היא גם כ"כ מוכרת. הנחמה היחידה שיש לי, ואני מקווה שגם את תצליחי להתחבר אליה, היא שיש לך כאן מקום, שיש כאן עוד בנות שחוות את אותו הכאב שאת חווה, וזה עוזר. מאוד עוזר.

 

[purple fox]

תודה לכולכן... |4u|

אתן ממש מקסימות ומעודדות... העלתן לי חיוך קטן...

אתן נפלאות!

וסקאלי, אני אסתפק ב2 סוכר ב

, תודה.

 

[purple fox]

פויה... ../images/Emo140.gif

 

[סְקָאלִי]

בדרך ... ../images/Emo8.gif

תלבשי בינתיים נעלי בית ...