חצי שנה תמימה ...
לא היה לה משהו להגיד, שום דבר לא היה ראוי לתגובה, להשגות, להערות. שום דבר לא היה מענין מספיק, לא היה לה מה לומר על אף נושא. אבל מה, פתאום מתחשק לה להגיב. ומתי? כשאטיוד מביא משהו מופרך בעליל. אוהו, כשבאה ההזדמנות להשתלח - אהה, איזה כיף, בואו ניכנס בו על זה שהוא הביא משהו שהוא בבירור שטות. ננצל את הזדמנות הפז. נעשה כאילו שהוא התכוון ברצינות. אז או שאין לה את האינטליגנציה להבין שההודעה היתה מופרכת בעליל, או שרצון רע במיוחד מנחה אותה. מי שמדברת על רוע. חה. יאללה, יאללה.