טוב אז

טוב אז

קראתי מאמר של עמיחי ( כרגע אין לי כסף לטיפול אצלו וגם יש מישהי אחרת שאני מאוד רוצה לנסות חבל שאני לא רוטשילד).
והוא דיבר על כנות ביחסים וכמה היא מקרבת ושהכנות העמוקה ביותר תמיד נעימה.
מיד לא הסכמתי ונתתי לו דוגמאות והוא הסביר דברים וירד לי האסימון.
ביקורת זה לא שיתוף בכנות העמוקה ביותר כי היא מרחיקה והיא כיסוי לצורך העמוק ביותר בעצם היא סוג של מניפולציה על הזולת כדי לענות על הצורך.
הוא נתן לי דוגמא איך לעשות את זה נכון אבל לא הצלחתי להבין את הדוגמא אז ביקשתי הבהרה ברגע שהוא יענה לי ואני אבין אני אכתוב פה איך לעשות את זה נכון עכשיו אני מבינה כמה ביקורת מיותרת אם לא כל הזמן אז לפחות רב הזמן היא די אמצעי לשליטה
 
אני אשים פה את התשובה שלו אבל כמו שכתבתי

לא הבנתי את ההבדל בדוגמא שהוא שם ( כי אני לא יודעת לתקשר עם הזולת על הצרכים שלי בלי מניפולציות רגשיות לצערי), אבל אני אשים את התשובה שלו כי היא מעולה וכמו שכתבתי אני ארד לשורש העניין ואסביר לעצמי את זה יותר טוב
אני חייבת ללמוד את הדבר הזה


"
דברים ש״מפריעים לנו בזולת״ זאת לא הכנות העמוקה *ביותר*, אלא ביקורת. וביקורת על אחרים היא אף פעם לא הכנות העמוקה *ביותר* שלנו. מתחת לביקורת יש את הרגש שלנו ומתחתיו את הצורך שלנו שמבקש לקבל מענה בעקפין דרך הביקורת שלנו על האדם האחר. הביקורת שלנו היא ניסיון לגרום לאדם האחר אשמה, להכאיב לו, כדי שיהיה חייב לתת לנו מענה לצורך שלנו, זאת צורה של מניפולצית שליטה על אחרים כדי לקבל מענה לצורך שלנו ולא באמת כנות עמוקה. ולגבי כאב רגשי, הוא תמיד בעצם מצביע על כך שיש צורך עמוק כלשהו שלנו שלא מקבל מענה, ואם מקשיבים לכאב רואים מהו הצורך שלנו שלא מקבל מענה ואז אפשר לשתף בו, במקום לבקר אחרים. וחשוב גם להבין שצורך שלנו הוא – שלנו. לדוגמה ״אני צריכה שאתה תראה אותי יותר״ זה לא שיתוף בצורך אלא אסטרטגיה בניסיון לענות על הצורך, הצורך עצמו הוא פשוט ״אני צריכה להראות״, זה שלי ולא קשור לאחר, זה שם גם בלעדיו. אז כשאני משתף בצרכים העמוקים שלי, ללא שום שיפוט ביקורת או דרישה מהאחר, זה נעים ומקרב, וזה גם מעלה בהרבה את הסיכוי שהאדם האחר ירצה לתת מענה לצורך הזה, כי הוא לא ירגיש מותקף על ידי ביקורת ושיפוט מצידי.
"
 
נכון סיסו .ביקורת זו התנגדות וכל מה שמתנגדים לו יתנגד חזרה

אבל אף על פי כן אני לא מבינה איך אפשר בלי ביקורת עם כל הביקורת שלי על הביקורת ( ואת זה צריך ללמד בבית הספר קודם אנחנו אנשים של לב רק אחר כך שכל לא להיפך)

http://www.amihay.com/איך-לקבל-מענה-לכל-צרכינו-במערכות-יחסים/
 
קראתי עוד שני שורות הבנתי את הפואנטה והפסקתי


אני חושבת שיש הבדל בין ביקורת לביקורת.
קודם כל כשמבקרים עסק מתוך מטרה לשפר אותו זה אחרת מלשפר אדם זה הרבה פחות אישי.
שנית יש ביקורת שמבשילה אצל האדם כלפי אדם אחר מתוך צורך שלא בא על סיפוקו. ואז לרב האדם השני יתחיל לעצבן את האדם והוא ירצה לבקר אותו על דברים לא חשובים ( כמו שהפסיכולוגים אומרים הריב על השטיפת כלים זה לא באמת הריב על הכלים אלא על מה שעומד מתחת שזה הרגשות והצרכים הרגשיים).
אז יש ביקורת שבאה לייעל ויש ביקורת שבאה לתקוף או לעשות רגשי לצד השני כדי ליצור עליו מניפולציה ואסטרטגיה למילוי הצרכים סוג של להכריח רק שזה אקט אלים ולרב מיותר ( אני עדיין בשלבי בירור איך לעשות את זה אם עמיחי לא יתעצבן עלי בגלל מבול השאלות...).
תראה לפעמים חייבים לאמור דברים אם מגיע לעבודה אדם מסריח במיוחד שלא אוהב להתקלח ומצחין את סביבתו צריך להעיר לו כי זה משהו שקשה להתעלם ממנו.
אם מדובר בביקורת מהסוג של הלייעל חשוב ללמוד איך לומר אותה נכון. אני רוצה לשאול את עמיחי על כך או שאאלץ להפגש עימו בסקייפ כי בטח ימאס לו מהמטר שאלות שלי אבל בגדול נוהגים לצדד בגישת הסנדויץ'. מחמאה או משהו נחמד שאומרים אז את המשהו השלילי ( שוב זה לא כי המטרה שלילית אבל ביקורת לרב נתפסת אצל אנשים כמשהו תוקפני), ןאז שןב משהו חיובי לסיום.
 
למעלה