תודה. את מתוקה!
כשביקשתי עצות התכוונתי לאיך כן למצוא בן זוג.
(עכשיו אני לא מעוניינת יותר בעצות, תודה!)
לא נולדתי אתמול, ועל כל הקשיים והמכשולים שבדרך חפור חפרתי לעצמי בעצמי.
יום- יום אני במאבק עצמי מול השאלות אם "מגיע" לי, לא מגיע לי, אם יש לי סיכוי אין לי סיכוי,
ברור שתמיד יש צעירות ממני, מוכשרות ממני, יפות ממני ועוד.
אני במאבק לחייך, להרים את הראש ולשמוח עם מה שיש. ולהאמין שגם לי מגיע טוב.
(אם זה ממש מכאיב כאן למישהו, כולי התנצלות).
ברור לי שהריון הוא לא מובן מאליו בגילי. גם ברור לי שיש לי חלון קצר כי לא ארצה להיות אמא מבוגרת מ 45 גג.
(יודעת שיש נשים שהפכו לאמהות בגיל 50+ לא מתאים לי, חושבת גם על הילד, בעיקר עליו, אחרת כבר היה לי ילד)
מה שחבל לי, וזאת לא הפעם הראשונה בפורום הזה, זאת המהירות והקלות בה שוכחים שמאחורי הכינוי נמצא אדם,
ועם כל הכבוד ל"צדק" וסטטיסטיקה ואחוזי הצלחה, המהירות הבלתי נסבלת בה מותר כאן לנפנף בזלזול, בגסות וברוע,
בשם האמת, "ההגיון הפשוט" או איך שלא תקראו לזה. וכמעט אף אחד/ת לא קמ/ה נגד זה, עצובה בעיני.
לא חושבת שעשיתי כאן רושם מוטעה של טמבלית, אז באמת שאין צורך בברוטליות הזאת,
זה לא שאני זקוקה לניעור חזק כדי שאבין. הבנתי מצוין! תודה.
לפני שנאמרה המילה הראשונה שפוסלת את אפשרויותי או מאוד מצמצמת אותן,
אני הראשונה שיודעת ומבינה את המקום בו אני נמצאת.
ונניח שלא ידעתי, אפשר להגיד הכל! אבל השאלה איך.