טוב אז ככה:
- פותח הנושא carmikush
- פורסם בתאריך
Sweet Fantasy
New member
אף אחד מהם, חשבתי שאת עוברת
לפנימייה לא? למה להביא עכשיו בע"ח חדש ואז להתעסק בדילמה של מה לעשות איתו, תשלימי עם זה שאין לך ממש זמן לגדל חיה, את לא צריכה כל הזמן תחליפים. את פוגעת בחיות.
לפנימייה לא? למה להביא עכשיו בע"ח חדש ואז להתעסק בדילמה של מה לעשות איתו, תשלימי עם זה שאין לך ממש זמן לגדל חיה, את לא צריכה כל הזמן תחליפים. את פוגעת בחיות.
אז ככה:
הייתי אצל ידיד שלי שהוא מוכר בחנות חיות. והוא הביא לי מתנה שני אוגרים סיביריים. אחת לבן עם עיניים שחורות ואחד כזה אמ..שחור כזה אפור זכר שעוד אין לו שם אז תציעו לי שם... ונתן לי גם אוכל וזה... הוא אמר כשאני ארצה אני אוכל להחזיר אותם או לקחת אותם איתי. לא תיהייה בעיה לגדל בחדר אוגרים! אז זהו.
הייתי אצל ידיד שלי שהוא מוכר בחנות חיות. והוא הביא לי מתנה שני אוגרים סיביריים. אחת לבן עם עיניים שחורות ואחד כזה אמ..שחור כזה אפור זכר שעוד אין לו שם אז תציעו לי שם... ונתן לי גם אוכל וזה... הוא אמר כשאני ארצה אני אוכל להחזיר אותם או לקחת אותם איתי. לא תיהייה בעיה לגדל בחדר אוגרים! אז זהו.
Sweet Fantasy
New member
whatever.. בהצלחה.
הצלחת להגעיל אותי. תתביישי לך.
איך את מסתכלת במראה? את פשוט בנאדם רע. החמוס שלך יכול להיות גוסס מרעב ברגעים אלו, אז החלטת לברוח בדרך הקלה - "להשלים עם זה" - ופשוט לקנות חיה אחרת!?!?!? צר לי על החיה שתגיע לידך. את ילדה קטנה וחסרת אחריות וכבוד לבעלי חיים. אני מקווה שתקראי את ההודעה הזו לפני ש(כנראה)ימחקו אותה.
איך את מסתכלת במראה? את פשוט בנאדם רע. החמוס שלך יכול להיות גוסס מרעב ברגעים אלו, אז החלטת לברוח בדרך הקלה - "להשלים עם זה" - ופשוט לקנות חיה אחרת!?!?!? צר לי על החיה שתגיע לידך. את ילדה קטנה וחסרת אחריות וכבוד לבעלי חיים. אני מקווה שתקראי את ההודעה הזו לפני ש(כנראה)ימחקו אותה.
מה זה קשור? כבר אין שום סיכוי
עשיתי הכל. אני כל היום שואל, תולה מודעות והכל. זה סתם גורם לי עוד ועוד סבל. אין מה לעשות מישהו לקח אותו וזהו. התקשרתי לברר אם מצאו גופה של חמוס ולא מצאו. שאלתי את כל האנשים וחיפשתי במקומות שראו אותו לאחרונה... אין מה לעשות. לחפש ולחפש רק יעשה לי עוד יותר רע. אז אני ממשיכה לתלות מודעות אבל אני כבר לא שואלת אנשים ברחוב כי עושה לי רע לשמוע כל הזמן את ה"לא" "איזה חמוד הוא" "חבל". זה יותר מידי מדכא. את לא תחליטי אם אני בנאדם רע או טוב. מי את חושבת שאת בכלל??? וגם אם הוא נגיד וגוסס מרעב? מה אני יכולה לעשות? אני לא יודעת איפה הוא. אני מעדיפה שלא לחשוב על זה יותר. אני תולה מודעות ואולי טיפה יש בי תקווה אבל גם היא לאט לאט נעלמת.
עשיתי הכל. אני כל היום שואל, תולה מודעות והכל. זה סתם גורם לי עוד ועוד סבל. אין מה לעשות מישהו לקח אותו וזהו. התקשרתי לברר אם מצאו גופה של חמוס ולא מצאו. שאלתי את כל האנשים וחיפשתי במקומות שראו אותו לאחרונה... אין מה לעשות. לחפש ולחפש רק יעשה לי עוד יותר רע. אז אני ממשיכה לתלות מודעות אבל אני כבר לא שואלת אנשים ברחוב כי עושה לי רע לשמוע כל הזמן את ה"לא" "איזה חמוד הוא" "חבל". זה יותר מידי מדכא. את לא תחליטי אם אני בנאדם רע או טוב. מי את חושבת שאת בכלל??? וגם אם הוא נגיד וגוסס מרעב? מה אני יכולה לעשות? אני לא יודעת איפה הוא. אני מעדיפה שלא לחשוב על זה יותר. אני תולה מודעות ואולי טיפה יש בי תקווה אבל גם היא לאט לאט נעלמת.
מצחיק מאוד.
לכל אחד יש דרך להתמודד עם הדברים שלו. אולי את לא היית מתייאשת אם היית מחפשת ימים שלמים אחרי החמוס שלך וכל פעם מקבלת תשובה שלילית. אני כן. במקום לבכות ולהיות עצובה על מר גורלי וגורלו העדפתי להקדיש את הצומת לי בטיפול בחייה שסגורה כל היום בכלוב קטן בחנות. אוקיי אני לא אומרת שזה היה בטוח המעשה הנכון אבל מה לעשות אני קצת אגואיסטית וזה שיפר את מצבי. חוץ מזה עד כמה שזה יישמע לפני כמה ימים לקחו אותי לפסיכיאטרית שהיא חברה של דודה שלי.. (דודה שלי פסיכולוגית). אז אני ממחישה לך עד כמה המצב שלי היה רע. והיא המליצה לקחת חיה אחרת במקום. ואני הקשבתי לה. רק בגלל שזו הייתה המלצה שלה אז אמא שלי הסכימה. אחרת אין מצב שהיא הייתה מסכימה לצערי. בעיקר לא אוגרים. אז היא לא נתנה לי פבוקסיל או פרוזק כמו שהיא רצתה בהתחלה כי לא הסכמתי. אז היא חשבה על פתרון טוב יותר והוא להקדיש את התשומת לב שלי לחייה אחרת. וחוץ מזה קראו לי עוד כמה דברים עצובים בימים האחרונים כמו פרידה מחבר שלי שגם זה עשה לי מאוד רע ועוד משהו שזה לא המקום לפרט אותו. אז זה קצת עוזר לי לא לחשוב יותר מידי ולא לפגוע בעצמי או משהו. זהו. כחושבים על זה את יכולה יחד עם איילת ומי שבא לכם לחשוב מה שאתם רוצים. זה בעצם לא צריך לשנות לי. אני שלמה עם ההחלטה שלי אני חושבת שפעלתי טוב. זה לא אומר שהפסקתי לחפש אחריו אבל זה אומר שני די מיואשת ולא ממש חושבת שהוא כבר יחזור אליי אי פעם. אבל ניסים קרו. ומקווה שגם הפעם יקרה איזה נס.
לכל אחד יש דרך להתמודד עם הדברים שלו. אולי את לא היית מתייאשת אם היית מחפשת ימים שלמים אחרי החמוס שלך וכל פעם מקבלת תשובה שלילית. אני כן. במקום לבכות ולהיות עצובה על מר גורלי וגורלו העדפתי להקדיש את הצומת לי בטיפול בחייה שסגורה כל היום בכלוב קטן בחנות. אוקיי אני לא אומרת שזה היה בטוח המעשה הנכון אבל מה לעשות אני קצת אגואיסטית וזה שיפר את מצבי. חוץ מזה עד כמה שזה יישמע לפני כמה ימים לקחו אותי לפסיכיאטרית שהיא חברה של דודה שלי.. (דודה שלי פסיכולוגית). אז אני ממחישה לך עד כמה המצב שלי היה רע. והיא המליצה לקחת חיה אחרת במקום. ואני הקשבתי לה. רק בגלל שזו הייתה המלצה שלה אז אמא שלי הסכימה. אחרת אין מצב שהיא הייתה מסכימה לצערי. בעיקר לא אוגרים. אז היא לא נתנה לי פבוקסיל או פרוזק כמו שהיא רצתה בהתחלה כי לא הסכמתי. אז היא חשבה על פתרון טוב יותר והוא להקדיש את התשומת לב שלי לחייה אחרת. וחוץ מזה קראו לי עוד כמה דברים עצובים בימים האחרונים כמו פרידה מחבר שלי שגם זה עשה לי מאוד רע ועוד משהו שזה לא המקום לפרט אותו. אז זה קצת עוזר לי לא לחשוב יותר מידי ולא לפגוע בעצמי או משהו. זהו. כחושבים על זה את יכולה יחד עם איילת ומי שבא לכם לחשוב מה שאתם רוצים. זה בעצם לא צריך לשנות לי. אני שלמה עם ההחלטה שלי אני חושבת שפעלתי טוב. זה לא אומר שהפסקתי לחפש אחריו אבל זה אומר שני די מיואשת ולא ממש חושבת שהוא כבר יחזור אליי אי פעם. אבל ניסים קרו. ומקווה שגם הפעם יקרה איזה נס.
שלום ../images/Emo140.gif
נעים להכיר
אני קוראת בפורום שלכם כבר הרבה חודשים, נהנית מאד מהתמונות ומהסיפורים ומאחר שאין לי חמוסים - יש לי רק כלבה קטנה וחמודה שהצלתי מצער בעלי חיים לא היה לי מה לכתוב כל כך עד עכשיו אני חושבת שהתגובות שלכם לכרמיקוש קצת חריפות ופוגעות לי כקוראת שעוקבת אחרי הסיפור, ברור שהיא במצוקה קשה כבר כמה וכמה ימים והיא גם תיארה את התהליך העצוב והקשה של חיפוש בעל חיים שאבד ברחוב (תהליך שגם אני מכירה מקרוב, ונדמה לי שיש כאן עוד אנשים שמכירים) אני חושבת שכרמיקוש עשתה מאמצים ראויים ובכלל לא קטנים בחיפוש וצריך להסתכל גם במציאות - לפעמים לא מספיק שמשתדלים ועושים ומחפשים בכל מקום לפעמים קורה גם שלא מצליחים למצא את החיה שאבדה ואני חושבת שכרמיקוש קיבלה החלטה קשה אך אמיצה ונכונה ההחלטה שלה היא להכיר במציאות, להבין שהיא עשתה את מלא המאמץ הראוי לתקן ולקבל את מצב העניינים שהוא בכל הכנות חיה חמודה שכבר הרבה ימים לא נמצאה אני חושבת שראוי לחבק את כרמיקוש ולעזור לה להמשיך הלאה את חייה לאסוף את הכוחות המופלאים שיש לה - והיא הראתה אותם בחיפוש המרשים שעשתה ולא להתקע במקום העצוב והקשה הזה של האובדן
נעים להכיר
אף אחד לא אמר שהיא לא ניסתה והתאמצה
אבל כמה מאמץ אפשר לעשות בכמה ימים בודדים? איך את יכולה לחיות עם ההרגשה שאיבדת חיה, שכנראה תגסוס אט-אט ברחוב, ופשוט להשלים עם זה? וכדי להתעודד, לקחת חיה אחרת במקומה? מצטערת, אני לא מבינה את זה אם אחד מהחמוסים היו הולכים לי לאיבוד הייתי מחפשת ימים ולילות לא מדובר כאן על כלב, שיכול עוד איכשהו לשרוד ברחוב מדובר על חמוס, חיה תלותית לחלוטין באדם. זה לא משהו שצריך לקחת בקלילות, ולטעמי - אם היא חיפשה רק מספר ימים, היא לא חיפשה מספיק. "להכיר במציאות" משמע לוותר ואולי אף להדחיק. "לקבל את המצב" משמע לוותר ואולי אף להדחיק. לא צריך להכיר או לקבל, צריך פשוט לקום ולעשות, לקום ולחפש, בלי סוף. ברמת גן, תל אביב, בני ברק ואפילו פ"ת. רעות איבדה כלבה ולא מצאה אותה במשך שבוע, אבל כל אותו השבוע לא הפסיקה לחפש, גם כשאין לה רישיון והיא הייתה צריכה לצעוד ברגל קילומטרים כל יום על מנת למצוא אותה. לאחר שבוע היא נמצאה במקום מרוחק. אז אני לא אומרת שכל סיפור כזה מסתיים בטוב, אבל פחות משבוע (!!!!!!) של חיפושים זה ממש ממש ממש לא מספיק. זה פשוט לגזור דין מוות לחמוס. נראה לי שיש כאן אנשים שלא ממש הבינו את חומרת המצב.
אבל כמה מאמץ אפשר לעשות בכמה ימים בודדים? איך את יכולה לחיות עם ההרגשה שאיבדת חיה, שכנראה תגסוס אט-אט ברחוב, ופשוט להשלים עם זה? וכדי להתעודד, לקחת חיה אחרת במקומה? מצטערת, אני לא מבינה את זה אם אחד מהחמוסים היו הולכים לי לאיבוד הייתי מחפשת ימים ולילות לא מדובר כאן על כלב, שיכול עוד איכשהו לשרוד ברחוב מדובר על חמוס, חיה תלותית לחלוטין באדם. זה לא משהו שצריך לקחת בקלילות, ולטעמי - אם היא חיפשה רק מספר ימים, היא לא חיפשה מספיק. "להכיר במציאות" משמע לוותר ואולי אף להדחיק. "לקבל את המצב" משמע לוותר ואולי אף להדחיק. לא צריך להכיר או לקבל, צריך פשוט לקום ולעשות, לקום ולחפש, בלי סוף. ברמת גן, תל אביב, בני ברק ואפילו פ"ת. רעות איבדה כלבה ולא מצאה אותה במשך שבוע, אבל כל אותו השבוע לא הפסיקה לחפש, גם כשאין לה רישיון והיא הייתה צריכה לצעוד ברגל קילומטרים כל יום על מנת למצוא אותה. לאחר שבוע היא נמצאה במקום מרוחק. אז אני לא אומרת שכל סיפור כזה מסתיים בטוב, אבל פחות משבוע (!!!!!!) של חיפושים זה ממש ממש ממש לא מספיק. זה פשוט לגזור דין מוות לחמוס. נראה לי שיש כאן אנשים שלא ממש הבינו את חומרת המצב.
אה, ורק כדי שתביני
אני מכירה אנשים שלא נחו שנה שלמה לאחר שאיבדו את כלבתם או חתולם. פרסמו בעיתונים מקומיים ולא מקומיים, בצגי טלוויזיה שמקוממים על הכביש (רק השבוע ראיתי פרסומת על כלב שאבד), פתחו אתר אינטרנט להשבת החיה ומה לא. וכאן עוד מדובר על חיות שמסוגלות לשרוד ברחוב. אז אומנם לא לכולם יש את הכסף לכל זה, אבל אפשר לעשות כל מיני דברים יצירתיים. הכל עניין של רצון.
אני מכירה אנשים שלא נחו שנה שלמה לאחר שאיבדו את כלבתם או חתולם. פרסמו בעיתונים מקומיים ולא מקומיים, בצגי טלוויזיה שמקוממים על הכביש (רק השבוע ראיתי פרסומת על כלב שאבד), פתחו אתר אינטרנט להשבת החיה ומה לא. וכאן עוד מדובר על חיות שמסוגלות לשרוד ברחוב. אז אומנם לא לכולם יש את הכסף לכל זה, אבל אפשר לעשות כל מיני דברים יצירתיים. הכל עניין של רצון.
אני מבינה את זה
וגם אני מכירה אנשים כאלה. אבל אני חושבת בכל זאת שיש מקום גם להבנה ולאפשרויות נוספות לא כולם בנוים אותו דבר מותר בהחלט לחשוב אחרת, מותר לא להסכים, הרי כולנו אנשים שונים זה מזה. וכמו שאת מרגישה יש בוודאי עוד אנשים שמרגישים דומה, אבל יש גם אנשים שמרגישים שונה. בנוסף לכך צריך לזכור שאנחנו לא מכירים את כל התמונה של האדם האחר ופשוט לבחור קצת יותר בעדינות את דרך ההתבטאות כלפיו אני מהתיאורים הרגשתי שהיא התרוצצה הרבה ועשתה מאמצים גדולים אני גם שמעתי דרך המילים את המצוקה האישית הגדולה שבה היא נמצאת וחשוב לי לומר שיש יותר מדרך אחת להבין את המתרחש ויותר מדרך אחת לפעול במצב נתון. ההתבטאויות החותכות יוצרות תחושה כאילו שמופעל פה מין מדד שסופר ימים, מרחק ק"מ, מספר דפים שחולקו, ועוד ועוד נתונים דומים אשר יעידו על רצינות החיפוש, ורציתי להציע את האפשרות שיש עוד מידע רלוונטי שאולי לא כולו גלוי לעינינו כאן בפורום, וגם שיש יותר מדרך אחת להבין את המציאות, או לפעול באירועים מסויימים או לקבל החלטות...
וגם אני מכירה אנשים כאלה. אבל אני חושבת בכל זאת שיש מקום גם להבנה ולאפשרויות נוספות לא כולם בנוים אותו דבר מותר בהחלט לחשוב אחרת, מותר לא להסכים, הרי כולנו אנשים שונים זה מזה. וכמו שאת מרגישה יש בוודאי עוד אנשים שמרגישים דומה, אבל יש גם אנשים שמרגישים שונה. בנוסף לכך צריך לזכור שאנחנו לא מכירים את כל התמונה של האדם האחר ופשוט לבחור קצת יותר בעדינות את דרך ההתבטאות כלפיו אני מהתיאורים הרגשתי שהיא התרוצצה הרבה ועשתה מאמצים גדולים אני גם שמעתי דרך המילים את המצוקה האישית הגדולה שבה היא נמצאת וחשוב לי לומר שיש יותר מדרך אחת להבין את המתרחש ויותר מדרך אחת לפעול במצב נתון. ההתבטאויות החותכות יוצרות תחושה כאילו שמופעל פה מין מדד שסופר ימים, מרחק ק"מ, מספר דפים שחולקו, ועוד ועוד נתונים דומים אשר יעידו על רצינות החיפוש, ורציתי להציע את האפשרות שיש עוד מידע רלוונטי שאולי לא כולו גלוי לעינינו כאן בפורום, וגם שיש יותר מדרך אחת להבין את המציאות, או לפעול באירועים מסויימים או לקבל החלטות...
לטעמי אנחנו מכירים מספיק
תשמעי, כרמי בעבר גידלה חמוסה שאותה היא מסרה בגלל מחלה. אני לא באה לשפוט, אבל לטעמי, אם נוצר מצב כזה שחולים במחלה מסויימת ולא ניתן לגדל את החיה בצורה טובה - בהחלט אפשרי למסור. אבל ברגע שהיא הבריאה, ובכלל לא חשבה לקחת חזרה את החמוסה, זה מדליק אצלי נורה אדומה. אז היא הביאה עוד חמוס, והפעם איבדה אותו. עם היסטוריה כזו, של חמוס שנמסר וחמוס שאבד, אני לא חושבת שצריך לקפוץ ולקחת חיה נוספת. ואני כבר לא מדברת על זה שהיא קנתה חיה מחנות. אני לא אומרת שהיא לא מתאימה לגדל בעלי חיים, אלא שנכון לעכשיו, בגילה ובתנאים שהיא יכולה להעניק, לא רצוי שהיא תחזיק בעל חיים כלשהו. זו הדעה שלי. אני גם לא אומרת שהיא לא התרוצצה והתאמצה. אני קראתי בדיוק את מה שאת קראת, ואכן ראו שהיא מודאגת ולחוצה. הצעתי לה בעצמי לעזור לה בחיפושים, מאחר ואני גרה לא רחוק. אבל היא לקחה החלטה לגדל חיה אחרת במקום, חיה שתגרום לה "להמשיך הלאה", כלומר - מראש היא יודעת שהיא לוקחת חיה ומוותרת על החמוס שאבד לה - "משלימה עם המצב". זהו ויתור מהיר מדי, עברו 7 ימים בלבד. 7 ימים זה כלום!!!! וזו לא מתמטיקה ולא מדד. זו עובדה. לטעמי, היא מתנהגת בקלות דעת, בזלזול ובחוסר אחריות. ותאמיני לי, קוראת סמויה או לא, לא סתם כולנו כאן מגיבים בצורה שהגבנו. יש מן תחושה של אכזבה. אחרי הכל, כולנו כאן קשורים לחמוסים ברמה גבוהה ומודעים להזנחויות והתעללויות של אנשים כלפי חמוסים, לסכנות שרוחשות להם בחוץ, אז כשזה נוגע ל"אחת מאיתנו", כאן בפורום, יש בזה אכזבה גדולה.
תשמעי, כרמי בעבר גידלה חמוסה שאותה היא מסרה בגלל מחלה. אני לא באה לשפוט, אבל לטעמי, אם נוצר מצב כזה שחולים במחלה מסויימת ולא ניתן לגדל את החיה בצורה טובה - בהחלט אפשרי למסור. אבל ברגע שהיא הבריאה, ובכלל לא חשבה לקחת חזרה את החמוסה, זה מדליק אצלי נורה אדומה. אז היא הביאה עוד חמוס, והפעם איבדה אותו. עם היסטוריה כזו, של חמוס שנמסר וחמוס שאבד, אני לא חושבת שצריך לקפוץ ולקחת חיה נוספת. ואני כבר לא מדברת על זה שהיא קנתה חיה מחנות. אני לא אומרת שהיא לא מתאימה לגדל בעלי חיים, אלא שנכון לעכשיו, בגילה ובתנאים שהיא יכולה להעניק, לא רצוי שהיא תחזיק בעל חיים כלשהו. זו הדעה שלי. אני גם לא אומרת שהיא לא התרוצצה והתאמצה. אני קראתי בדיוק את מה שאת קראת, ואכן ראו שהיא מודאגת ולחוצה. הצעתי לה בעצמי לעזור לה בחיפושים, מאחר ואני גרה לא רחוק. אבל היא לקחה החלטה לגדל חיה אחרת במקום, חיה שתגרום לה "להמשיך הלאה", כלומר - מראש היא יודעת שהיא לוקחת חיה ומוותרת על החמוס שאבד לה - "משלימה עם המצב". זהו ויתור מהיר מדי, עברו 7 ימים בלבד. 7 ימים זה כלום!!!! וזו לא מתמטיקה ולא מדד. זו עובדה. לטעמי, היא מתנהגת בקלות דעת, בזלזול ובחוסר אחריות. ותאמיני לי, קוראת סמויה או לא, לא סתם כולנו כאן מגיבים בצורה שהגבנו. יש מן תחושה של אכזבה. אחרי הכל, כולנו כאן קשורים לחמוסים ברמה גבוהה ומודעים להזנחויות והתעללויות של אנשים כלפי חמוסים, לסכנות שרוחשות להם בחוץ, אז כשזה נוגע ל"אחת מאיתנו", כאן בפורום, יש בזה אכזבה גדולה.
זה מה שיש לי להגיד בנושא
1. איילת - לא היית צריכה לערב את גוצ'י ואותי בנושא הזה כי אין בכלל קשר בין 2 המיקרים. 2. כרמי - לא ביקשת אפילו פעם אחת את גוצ'י בחזרה - בזמנו עשיתי לך טובה כשלקחתי אותה - היא עברה חינוך, קיבלה בית חם ואוהב, וכשהחלטת לקחת חמוס שוב אחרי שנה זה לא התאים להעביר את גוצ'י שוב בית - בלי קשר בכלל אליך ואלי. את תמיד הוזמנת לבוא ולבקר את גוצ'י ואף עשית זאת. כשהרגשת יותר טוב את אמרת בעצמך שאת לא תיקחי את גוצ'י כי זה לא מתאים!. 3. אל תערבו אותי יותר בשטויות האלה! חבל לי על מובי שברח, וחבל לי שהפורום יורד לרמות כאלה - לא מעניין אותי כל הטררם הזה!!! מבחינתי טובת החיה היא החשובה מכולם!!!! מעבר לזה - אני לא מעוניינת בתגובות ושטויות ילדותיות.
1. איילת - לא היית צריכה לערב את גוצ'י ואותי בנושא הזה כי אין בכלל קשר בין 2 המיקרים. 2. כרמי - לא ביקשת אפילו פעם אחת את גוצ'י בחזרה - בזמנו עשיתי לך טובה כשלקחתי אותה - היא עברה חינוך, קיבלה בית חם ואוהב, וכשהחלטת לקחת חמוס שוב אחרי שנה זה לא התאים להעביר את גוצ'י שוב בית - בלי קשר בכלל אליך ואלי. את תמיד הוזמנת לבוא ולבקר את גוצ'י ואף עשית זאת. כשהרגשת יותר טוב את אמרת בעצמך שאת לא תיקחי את גוצ'י כי זה לא מתאים!. 3. אל תערבו אותי יותר בשטויות האלה! חבל לי על מובי שברח, וחבל לי שהפורום יורד לרמות כאלה - לא מעניין אותי כל הטררם הזה!!! מבחינתי טובת החיה היא החשובה מכולם!!!! מעבר לזה - אני לא מעוניינת בתגובות ושטויות ילדותיות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.