טוב, אז ככה:
שאלה לי אליכם/ן, שמורכבת בעצם משתיים: איך מתגברים על אובססיה לאקס? זו היתה בעייתי ועודנה חלעתים די תכופות.. היתה התאהבות מטורפת, שהתבססה על משיכה לא ברורה (לאו דווקא מינית, הוא לא נראה כזה טוב, אבל יש בו משהו, איזו כריזמה, איזה מבט, איזה טון דיבור, לא יודעת להסביר. תפס אותי, תפסתי אותו, ככה יצא). התחלנו לצאת והיתה התחלה מדהימה. אף פעם לא התרגשתי ככה לראות מישהו, לשמוע מישהו.. כל הזמן היו פרפרים בבטן. אחרי שלושה חודשים לערך התחילו חריקות שנבעו מחוסר ביטחון של כל אחד בעצמו ולכן גם בקשר. כל אחד היה בטוח שהשני אוהב ועושה פחות. והתחילו התחשבנויות ושיחות אל תוך הלילה. ככה שנפרדתי ממנו. לא הרגשתי שהוא אוהב מספיק. והוא אהב, רק בדרך שלא יכולתי להבין. וככה נשארה האובססיה. שלי אליו ושלו אלי. ונפרדנו וחזרנו איזה 7-8 פעמים - קשר שמתפרש על כמעט 4 שנים של און אנד אוף.. אני זו שיזמתי פרידות וחזרות, חוץ מפעם אחת שהוא יזם חזרה. אבל הוא תמיד היה שם כשרציתי לחזור. והוא עדיין בראש שלי, מנקר. ויש לי מישהו חדש אבל רחוק, רחוק מאוד. פגישות רק בסופ"שים. וזה נותן לי מספיק ספייס במשך השבוע כדי לחשוב על חזרה לאקס. וכאן שתי הבעיות משתלבות - האם מרחק הוא סיבה לסיים קשר? והאם כדאי לחזור לאקס שהמחשבה שאולי זה זה ורק צריך ללמוד לוותר קצת לא עוזבת את המוח כבר שנים רבות כל כך? מה דעתכם?
שאלה לי אליכם/ן, שמורכבת בעצם משתיים: איך מתגברים על אובססיה לאקס? זו היתה בעייתי ועודנה חלעתים די תכופות.. היתה התאהבות מטורפת, שהתבססה על משיכה לא ברורה (לאו דווקא מינית, הוא לא נראה כזה טוב, אבל יש בו משהו, איזו כריזמה, איזה מבט, איזה טון דיבור, לא יודעת להסביר. תפס אותי, תפסתי אותו, ככה יצא). התחלנו לצאת והיתה התחלה מדהימה. אף פעם לא התרגשתי ככה לראות מישהו, לשמוע מישהו.. כל הזמן היו פרפרים בבטן. אחרי שלושה חודשים לערך התחילו חריקות שנבעו מחוסר ביטחון של כל אחד בעצמו ולכן גם בקשר. כל אחד היה בטוח שהשני אוהב ועושה פחות. והתחילו התחשבנויות ושיחות אל תוך הלילה. ככה שנפרדתי ממנו. לא הרגשתי שהוא אוהב מספיק. והוא אהב, רק בדרך שלא יכולתי להבין. וככה נשארה האובססיה. שלי אליו ושלו אלי. ונפרדנו וחזרנו איזה 7-8 פעמים - קשר שמתפרש על כמעט 4 שנים של און אנד אוף.. אני זו שיזמתי פרידות וחזרות, חוץ מפעם אחת שהוא יזם חזרה. אבל הוא תמיד היה שם כשרציתי לחזור. והוא עדיין בראש שלי, מנקר. ויש לי מישהו חדש אבל רחוק, רחוק מאוד. פגישות רק בסופ"שים. וזה נותן לי מספיק ספייס במשך השבוע כדי לחשוב על חזרה לאקס. וכאן שתי הבעיות משתלבות - האם מרחק הוא סיבה לסיים קשר? והאם כדאי לחזור לאקס שהמחשבה שאולי זה זה ורק צריך ללמוד לוותר קצת לא עוזבת את המוח כבר שנים רבות כל כך? מה דעתכם?
