ירוק כחול אפור
New member
טוב אז גם אני פה...
נכנסת כמעט כל יום אבל רוב הזמן לא מרגישה צורך לכתוב או להגיב.
בכל זאת היום יש לי מחשבה שרוצה לחלוק כאן, פשוט כי מחוץ לפורום הזה אין לי כ"כ עם מי.
התבוננתי בשני הבנים שלי, נושקי בן ה-6.5 וטלהצ'וק בן הכמעט חודשיים, באינטראקציה אחד עם השני (חיוכים, ליטופים וקוצ'י מוצ'י) ופתאום הרגשתי שם גם את שרה, זו שכביכול איננה אבל בעצם כאן.
הבנתי שהיא נמצאת באהבה הגדולה שיש ביניהם, האהבה של נושקי לאחיו הקטן. כי אם שרה לא היתה, האהבה הזאת היתה נראית אחרת - לא יודעת איך אבל אחרת. פחות עמוקה אני חושבת.
ואז הבנתי שהיא נמצאת גם ביני ובין בעלי, כי האהבה שלנו והתקשורת שבינינו והרבה הרבה רגשות מורכבים ודקים שיש בינינו היו נראים אחרת לגמרי - שוב, פחות עמוקים - לולא היא היתה. וכמובן, היא שזורה עמוק בתוך ההורות שלנו.
אבל הכי חזק אני מרגישה אותה בקשר שבין הבנים.
בקיצור, היא בעצם כאן כל הזמן.
נכנסת כמעט כל יום אבל רוב הזמן לא מרגישה צורך לכתוב או להגיב.
בכל זאת היום יש לי מחשבה שרוצה לחלוק כאן, פשוט כי מחוץ לפורום הזה אין לי כ"כ עם מי.
התבוננתי בשני הבנים שלי, נושקי בן ה-6.5 וטלהצ'וק בן הכמעט חודשיים, באינטראקציה אחד עם השני (חיוכים, ליטופים וקוצ'י מוצ'י) ופתאום הרגשתי שם גם את שרה, זו שכביכול איננה אבל בעצם כאן.
הבנתי שהיא נמצאת באהבה הגדולה שיש ביניהם, האהבה של נושקי לאחיו הקטן. כי אם שרה לא היתה, האהבה הזאת היתה נראית אחרת - לא יודעת איך אבל אחרת. פחות עמוקה אני חושבת.
ואז הבנתי שהיא נמצאת גם ביני ובין בעלי, כי האהבה שלנו והתקשורת שבינינו והרבה הרבה רגשות מורכבים ודקים שיש בינינו היו נראים אחרת לגמרי - שוב, פחות עמוקים - לולא היא היתה. וכמובן, היא שזורה עמוק בתוך ההורות שלנו.
אבל הכי חזק אני מרגישה אותה בקשר שבין הבנים.
בקיצור, היא בעצם כאן כל הזמן.