טוב אז אני אשתף...
ממש עכשיו חזרתי ממעין טקס הפתעה שעשו לקורס מפקדים שחבר שלי נמצא בו ומסתיים ממש השבוע סוף סוף. זו הייתה הפתעה משום שהקורס הוא קורס של 9 אנשים בלבד (קורס פיקוד של "רוכב שמיים"), ומחר יש טקס גדול של כל קורסי מפקדים בתותחנים, שם הם גם יהיו, אבל היום עשו מעין הפתעה אינטימית רק של הקורס. היה מרגש והם בהחלט הופתעו והיה מלא מלא אוכל טעים
ולחדשות הטובות- חבר שלי קיבל מצטיין קורס ו... הוא יוצא לבה"ד 1. למי שלא מכירה אותי, אני כבר כמעט שנתיים בפורום וחבר שלי פשוט עובר מקורס לקורס ללא הפסקה. זה התחיל בחובלים (משם הוא נפל אחרי 7 חודשים), המשיך במסלול רוכב שמיים (כמעט 10 חודשים), ישר אח"כ קורס מפקדים (4 חודשים). ועכשיו (ישר אחרי הרגילה שבוע הבא)- קצונה. 8 חודשים! ובאמצע- שום הפוגה! ואני לא יודעת מה לעשות... מצד אחד אני הכי מאושרת בשבילו בעולם כי זה הרי מה שהוא רצה.. אבל מצד שני- עוד 8 חודשים לחכות? 14, 21, מקוצרות, שעות ת"ש... זה כבר כ"כ קשה... והסוף לא נראה באופק.. וזהו סתם רציתי לשתף. ולקבל תמיכה. אני לא מתכוונת להיפרד ממנו חלילה בגלל הקצונה. אבל כ"כ קשה לי להיות בשגרה הזו. וקשה לי שאני מבואסת קצת במקום להיות שמחה בשבילו כי זה החלום שלו. אבל זה באמת קשה.. מישהי מבינה אותי?
ממש עכשיו חזרתי ממעין טקס הפתעה שעשו לקורס מפקדים שחבר שלי נמצא בו ומסתיים ממש השבוע סוף סוף. זו הייתה הפתעה משום שהקורס הוא קורס של 9 אנשים בלבד (קורס פיקוד של "רוכב שמיים"), ומחר יש טקס גדול של כל קורסי מפקדים בתותחנים, שם הם גם יהיו, אבל היום עשו מעין הפתעה אינטימית רק של הקורס. היה מרגש והם בהחלט הופתעו והיה מלא מלא אוכל טעים
ולחדשות הטובות- חבר שלי קיבל מצטיין קורס ו... הוא יוצא לבה"ד 1. למי שלא מכירה אותי, אני כבר כמעט שנתיים בפורום וחבר שלי פשוט עובר מקורס לקורס ללא הפסקה. זה התחיל בחובלים (משם הוא נפל אחרי 7 חודשים), המשיך במסלול רוכב שמיים (כמעט 10 חודשים), ישר אח"כ קורס מפקדים (4 חודשים). ועכשיו (ישר אחרי הרגילה שבוע הבא)- קצונה. 8 חודשים! ובאמצע- שום הפוגה! ואני לא יודעת מה לעשות... מצד אחד אני הכי מאושרת בשבילו בעולם כי זה הרי מה שהוא רצה.. אבל מצד שני- עוד 8 חודשים לחכות? 14, 21, מקוצרות, שעות ת"ש... זה כבר כ"כ קשה... והסוף לא נראה באופק.. וזהו סתם רציתי לשתף. ולקבל תמיכה. אני לא מתכוונת להיפרד ממנו חלילה בגלל הקצונה. אבל כ"כ קשה לי להיות בשגרה הזו. וקשה לי שאני מבואסת קצת במקום להיות שמחה בשבילו כי זה החלום שלו. אבל זה באמת קשה.. מישהי מבינה אותי?