טובת הילד

[שיר לי שני]

טובת הילד

אני חושבת, ופותחת בזה שרשור חדש,
שכל הדיונים הארוכים פה מתמצים לשאלה אחת:
מה טוב לילדים?
יש אמהות, כמו איילת, למשל, שמגדלות ילדים לפי הדת.
אם היא היתה מתחתנת עם חוזר בתשובה שהוריו חילונים, יכול להיות שהם היו מכבדים את זה ומקפידים,
ויכול להיות שהיו פה הודעות שלה על איך היא לא יכולה לסמוך עליהם שלא יראו לו טלוויזיה בשבת ו/או יגישו לו שוקו עם השניצל.
יש אמהות, כמו הגיסה של האישלי, שחושבות שממתקים זה רע מוחלט.
בשבילן, חמות כמו חמותי, שנותנת המון המון ממתקים, זו חמות שמזיקה לילדים.
פשוט ככה.
ראיתי מישהי שכתבה שהחמות שלה לימדה את הנכד שהוא לא הולך לגן כי אמא לא מרשה,
והפכה אותו מילד מחונ"ב שמח, לילד מקופח ומסכן.
אני לא בטוחה שזה הכי טוב לילד להרגיש מקופח ומסכן.
אז כשהדיון מצטמצם ל"מה טוב לילד", אפשר לשאול שאלה אחרת:
האם אפשר לבקש מאמא שתתן למישהי לעשות משהו שבעיניה מזיק לילד שלה?
בדרך כלל, מה שקורה פה, זה שמנסים לשכנע שזה בסדר ולא מזיק.
במקום זה, הייתי מתמקדת בשאלה שהדגשתי, ואולי לשים אותה על השולחן גם מול הסבתא.
למשל, כמו שעשתה חברתי, שאמרה לחמותה שהילדות חוזרות עם כאבי בטן ומקיאות,
וברגע שהחמות הבינה שהיא מזיקה לנכדות, היא הפסיקה להאביס בממתקים.
יכול להיות שאם נשים על השולחן את השאלה הזו, הכל יהיה יותר קל?

 

[mykal]

האם כשאת בוחרת

ניסוח שונה --את באמת משנה?
או שאם 'המפה מלוכלכת' את הופכת אותה לצד השני, אבל בעצם לא מנקה.

מי זה שקובע מהי טובת הילד?--רק האמא של אותו הילד?
האם לאבא יש מקום לקבוע?
האם מה שהסבא/סבתא עושים זה בהכרח לרעת הילד?
האם יש רק דרך אחת לגידול ילד?

או תאמרי אני האמא--אני יודעת מה טוב ונכון עבור הילד שלי,
הילד הספציפי הזה. מה שקורה אצל אחרים נכון להם.

תראי, חלק כתבו כאן בשבח הקשר של הילד עם סבתו,
היתה מי שכתבה--שהקשר עם סבתא היה גרוע. ואני למשל,
היתה לי רק סבתא אחת, והרבה סיפורי כאב על סבתא שהושמדה בשואה.
לכן זה לא קשור לטובת הילד בלבד.

כן, טובת הילד חשובה, ולא בהכרח כל שנעשה אחרת ע"י הסבתא
אכן הוא נזק לילד, והרבה מהרגשות השליליים, שיש
לכלה מול החמות ולהפך, שגורמים לדיון על 'טובת הילד'
מגיעים משם, מהרגשת--אני יודעת מה טובת הילד, ואת לא.
אחריותי על הילד לא שלך, את כבר גידלת ילדים, עכשיו תורי,
אל תשני ממה שאני יודעת היום לעומת מה שידעו בזמנך.--כל אלה הם הסבר/תרגום--למושג טובת הילד.

אם יש 'כימיה' אם יש הדברות, אם יש גמישות משני הצדדים,
ולא עמידה על קוצו של י'. גם 'טובת הילד' מתחילה להתגמש.
לא כל אחרת היא נזק ולא כל מה שהסבתא אומרת/עושה/אומרת הוא ההפך מטובת הילד.

(שוב מסייגת על סבתות 'חולות' ולוחמניות ודוקאיות בעיני אלה מיעוט שבמיעוט)

 

[שיר לי שני]

קודם כל

אני בהחלט מאמינה שניסוח לפעמים קובע את הטון, ואת היכולת להתדיין.
אני מכירה מישהו שבכל דיון עם דתיים, קורא לאל "החבר הדמיוני שלך בשמיים". כמה עוזבים את הדיון באמצע, לדעתך?

אני לא חושבת שכל דבר הוא "טובת הילד", ולא קוצו של י'.
אני כן חושבת, שאם יש משהו שיש לנו עילה לחשוב שהוא מזיק לילד שלנו, כדאי להציף את זה מול הסבתא, כדי שהיא תבין שזה לא סתם משחקי כח או אגו, אלא פשוט אמונה עזה במה שנכון לילד שלנו. וכן, כמו שהיא עשתה מה שהיא חשבה שנכון לילדים שלה, ככה אנחנו רוצות לעשות נכון לילדים שלנו.
אגב, לפעמים אנחנו גם רוצים להיות הורים שונים משלנו. את הלינה המשותפת בקיבוצים ביטלו בני קיבוץ, שנשארו בקיבוץ, והחליטו שבשביל הילדים שלהם הם רוצים אחרת. אז מה? זה הופך אותם ללא-מכבדים את הוריהם?

 

[mykal]

אומר משהו לך

ממקום מאוד מכבד אותך, אבל מקשה על הדיון.
ואולי מראה את הבדלי הגישה ביניננו.

את בוחרת במודע--לתת דוגמאות בהשואה בדיון בין תפיסת עולם של אדם בתקופה מסוימת,
לבין דוגמאות לעולם הדתי. כאשר האדם הדתי--
רואה בדת משהו מוגבה, אמוני שבא מחוץ לשיקול דעתו, והבחירה שלו בדת,
היא הבחירה האולטימטיבית. ושונה מכל החלטה אחרת בחייו.
ואת 'מתעקשת' להשוות. ולכן, זה יוצר מלכתחילה 'אין איזון'--
הרי ניתן לבחור הרבה דוגמאות בהשואה אחרת.
כי לטענתך--זה זהה. וגם אם אני מסכימה איתך,
אני באופיי--בהחלט לא אכנס לנישה הזו ש'תוקעת' את הדיון, ואני לא מוכרחה להיות צודקת מול האדם הדתי.
ונראה לי--שזה מחדד את הגישות השונות של שתינו להרבה דברים.

אני פתוחה לקבל את דעתו וגישתו של האחר ולא להציק בענין מהותי לו.
אני כבר מזמן לא חושבת שהצדק נמצא תמיד 'בכיס שלי'.
אני בהחלט מוכנה, קצת לעגל פינות' ולותר על דברים בשביל דברים אחרים
שאולי בסופו של יום הם חשובים לא פחות.

סליחה כל ההקדמה הזו היתה כי רצית להדגים לי הבדלי ניסוח.
ואני לא אומרת שאין 'ענין' בניסוח ודיוקו,
אלא שכאן כשאת אומרת 'טובת הילד' את קצת 'ברחת' מכל השאלות שנהבאתי קודם--
מה זה טובת הילד? מי קובע מהי טובת הילד?
האם ה'אחרת' של טיפל בילד היא נזק לילד?
האם מה שלא בדיוק לטובתו כרגע, הוא נזק כרגע או לעתיד?

ואסים בסיפור מהשבוע.
התינוק שגדל אצלי--הוא בן שנה ו--3 חודשים.
מיום שישי לא הרגיש כ"כ טוב, בלילה, צרח וראינו שסובל. (קעה לו שן)
אחרי שעה וקצת שצרח(בין עשר לאחת עשרה פלוס)
אמרתי לבת--שימי לו נר נורופן, שירגע, יישן ומחר נראה מה הלאה.
והיא הגיבה--תעזבי, ה'כבד' שלו , זה ממש לא בריא...אמרתי לה,
זה לא שאת נותנת לו כל יום 3 פעמים ביום, קיבל כ"כ מעט, הילד צורח רע לו-
גם ינוח ויישן, ויתגבר. אבל תעשי מה שנראה לך.
הילד המשיך לצרוח (ילד רגוע בד"כ ) וגם היא נשברה, ב--12 וחצי נתנה לו אקמול,
אפילו לא במכסה המלאה למשקל, עברה חצי שעה הילד נרגע נרדם, ולמחרת קם מעולה.

מה טובת הילד? איסור תרופה? דברי סבתא בעד תרופה?
מה יותר נכון? שהוא צרח את נשמתו?

ובפסקה האחרונה שלך, לגבי שיטת הלינה המשותפת.
תראי, זה נולד מתוך צורך ומתוך אידיאולוגיה.
וזה התבטל, כי לא באמת הצליח (שלא לומר היזיק) לא ביטלו נגד ההורים,
ומתוך חוסר כבוד אליהם. ביטלו כי חשבו אחרת ורצו אחרת וגם יכלו אחרת.
(הרי בנו גודל דירות אחר.)
הרי כל הזמן דברים וגישות משתנות, ומנסים אחרת, ומתאימים לזמן ולתקופה.
והכל סביב רעיון של טובת הילד וכל הדברים הם בשבילו.
השאלה אם כל מה שיעשה אחרת ממה שאני חושבת--זה לא לטובת הילד.

 

[שיר לי שני]

עניתי כבר

לא הכל זה טובת הילד.
לא כל מה ששונה, זה טובת הילד.

הדוגמה פה, אגב, היתה רק של ניסוח מעליב, שאחריו אי אפשר להתדיין

נכון, לא ביטלו את הלינה המשותפת נגד ההורים, אלא מתוך הבנה שזה מזיק. אז אם היום אני מבינה שממתקים מלאי צבע מאכל זה מזיק, למה אני צריכה לאפשר את זה? אם היום ידוע שעישון מזיק, למה צריך לאפשר את זה ליד הילדים?
הרי אם הסבתא הקיבוצניקית תגיד לי: בואי נשים אותן לישון בבניין אחר, עם עוד המון ילדים, ונשים אינטרקום בבניין שלישי עם שומרת לילה (גרסת הלינה המשותפת בקיבוץ של האישלי) - ברור שאגיד "לא, תודה" נכון?

בעיני, כל השקפת עולם ראויה לכבוד, גם אם אין מאחוריה גיבוי של דת.
אז אני מכבדת את השקפת העולם של חמותי, אבל זה לא אומר שאני מוכנה להחיל אותה בביתי ועל הילדות שלי. לשמחתי, ברוב הנושאים, אישי ואני תמימי דעים, וזה פותר המון בעיות.

 

[mykal]

שני דברים,

1) מצטטת אותך"אז אני מכבדת את השקפת העולם של חמותי, אבל זה לא אומר שאני מוכנה להחיל אותה בביתי ועל הילדות שלי. "
זה בהחלט הענין, אז כשהן אצל חמותך, מחד פעמי, או מתקופה קצרה לא נגרמת בעיה שאי אפשר לה.
לא מצבעי מאכל, לא מעישון, ואת יודעת מה, אפילו מכמה לילות בלינה משותפת.
שום דבר לא הרה גורל. ובמקום להתוכח ולהתנגח, (לא שאת עושה זאת)
לא כ"כ בלתי אפשרי לותר ו'לספוג'. 'התיקון' קל מאוד.
2)מצטטת אותך:"לשמחתי, ברוב הנושאים, אישי ואני תמימי דעים, וזה פותר המון בעיות"
זה תמיד נכון. והכי כיף לחיות כך.

 

[EcoT]

מסכימה ומוסיפה

את לא מנחילה את זה בביתך היא עושה זאת בביתה את מאפשרת לבנות שלך להיחשף לזה ולחוות חוויות חדשות בחיים.
ולמה את חייבת להכין לה רשימה, לא משנה כמה גדולה, תבקשי, תעשה, סבבה, לא תעשה גם סבבה, אל תשאלי בכלל. באמת שלא יקרה להן כלום מחשיפה מינימלית לדברים הללו. את לא מבינה כמה זה מעיב להיות מוגבל כל הזמן לרשימות ודרישות וגערות והארות והערות ולביקורת על כל צעד שאת עושה עם הנכדות שלך (ככה זה מרגיש לי שאת עושה לחמותך) זה מוציא את כל הכייף גם לה וגם לבנות ופוגם בקשר שלהן שזה לדעתי הרבה יותר חשוב אם הן אכלו עוגיה עם צבע מאכל או לא. באמת ממש נשמע לי שאת מוציאה את המיץ לחמותך שכל חטאה שהיא טיפוס שונה ממך ועובדת אחרת ורק רוצה להנות עם הנכדות שלה ללא פיקוח או רשימות.

 

[fwooper]

אבל למה הציפייה להתחשבות היא רק מצד הכלה

האם הסבתא לא יכולה להיהנות מהנכדים שלה אם היא לא תתן להם ממתקים לדוגמא (כי זהו הדוגמא שעלתה פה) האם ההנאה של סבתא מהנכדות יכולה להתבצע רק תחת הפרשנות של הסבתא להנאה?? חסרים משחקים ופארקים ואפשרויות בילוי עם ילדים שלא יכללו מה שההורים לא מאמינים בו?
אחרי הכל הילדים נמצאים תחת האחריות, גם החוקית של ההורה והאחריות היא של ההורה על הילד.
למה לא לקבל את השקפת העולם של ההורים כפשוטם?
מייקל נתנה פה דוגמא מקודם על הבת שלה- הציעה לה אקמול, הבת סרבה והאמא הניחה לה. הבת קיבלה עצה, לקחה לעצמה פרק זמן לחשוב עליה ובסוף החליטה לקבל. היא יכלה להחליט גם לא לקבל, או לקבל מבלי לחשוב על זה- אבל בכל המקרים ההחלטה נשארה שלה.
עצות זה דבר נהדר ומלמד המון!!! ואני שומעת ומקשיבה לעצות שאני מקבלת מכל אדם- אם לקבל או לא, בחירה שלי. לפעמים אני חושבת על הדברים המון ומחליטה לשנות את ההחלטה שלי- אני פתוחה לשמוע, אבל מפה ו*להחליט* בשבילי, לא להציע, להחליט- הדרך ארוכה מאוד.
ודוגמא מאצלנו- אחי וגיסתי החליטו שרק עגלים שותים חלב ולא בנ"א ולכן הילדים שלהם לא שותים חלב. לא חשוב עד כמה זמן נשמע מטופש ולא נכון מדעית לאמא שלי (ולא משנה עכשיו אם זה כן בריא או לא בריא) זו החלטה שלהם!!! למה לא לכבד אותה??
מייקל שואלת מי החליט שההחלטה של האמא היא הנכונה לטובת הילד, ואני שואלת מי החליט שזו ההחלטה של הסבתא?
בסופו של דבר ההורים בוחרים את ההחלטות שלהם כי הילד הוא שלהם לפי החוק. האחריות של הילד חלה עליהם- הבחירות שנעשות לגבי הילד- בתחום החינוך או הבריאות- חלות עליהם. גם ההחלטות בתחום החינוך צריכות להישאר בתחום השיפוט שלהם- ובכנות, אם ההורים לא בוחרים לחנך בצורה שמזיקה לילד (התעללות או הזנחה) למה לא לאפשר? באמת משנה אם הילד יאכל ממתקים או לא ישתה חלב? הילדים גדלים עם המון אהבה בריאים וחכמים מאוד- זה לא מה שיותר חשוב?
חמותי, על כל מה שאני לא אוהבת בה, לפחות מקפידה לשאול אותי בעניין הממתקים תמיד לפני שהיא נותנת- את מרשה לי לתת לו במבה? את מרשה לי לתת לו שוקולד?
גם ההרגשה הרבה יותר נעימה שיש התחשבות בדיעה שלי וגם יחס של התחשבות בי יגרור מצידי יחס זהה.

 

[EcoT]

אני לא מצפה רק מהכלה אבל...

אני בתור כלה יכולה לשלוט רק בעצמי ואני עושה את מה שאני ללא קשר האם יחזירו לי או לא. לי חשוב הקשר של הבן שלי עם הסבים שלו ואני מאפשרת להם ליצור אותו כרצונם ללא הגבלות. אני לא מצפה רק מהכלות להתחשב אני מצפה מכל אדם להתחשב בזולת אני רק אומרת שההתחשבות הזאת לא צריכה להיות תלויה בדבר.

 

[שיר לי שני]

אז זהו, שעובר ממך שקצת כן

שיתנו צבעי מאכל, שיתנו לו לא לישון או לישון איפה שבא לו, שיקלקלו, שיהרסו, מה זה חשוב, העיקר שהם יהנו. מעולם לא ראיתי אותך אומרת לכלה: וואללה? הגזימו.

 

[EcoT]

נכון זה התרחיש שיש לך בראש

שאת רק חושבת מה יקרה אם חס וחלילה הבנות שלך יהיו עם סבתא שלהן ללא פיקוח כמה שעות בלעדיך, מסיבות מטורפות לתוך הלילה עם גלידה בכל פינה והסנפה של צבעי מאכל. ככה שאת לא שולטת התרחישים רצים לך בראש.

אני לא כזאת, אני לא רואה את זה כיהרסו או יקלקלו, יש להן שיקול דעת, זה שהוא לא תמיד עומד בקו אחד עם השיקולים שלי לא אומר שהוא לא לגיטימי. ההבדל ביננו זה שאני נותנת להן להפעיל אותו ללא הגבלות או חוקים ואת נותנת לה רשימות ונותנת מכה באף כל פעם שהיא מעיזה לסטות ממנה.

נכון עוד לא אמרתי לכלה כאן "וואללה? הגזימו" את יודעת למה כי מכל הסיפורים כאן שראיתי עוד לא (אולי חוץ מהגיסים והחם של חן) לא ראיתי התנהגות שפוגעת בילד אלא רק היסטריה וחוסר ביטחון וכימיה של האמא.

אני אגיד לך עוד משהו, הכלות ניצחו, את לא מבינה את זה, יש לנו ההורים את הכוח המוחלט הם הילדים שלנו ואנחנו נקבע את החוקים, אבל האם זה אומר שאנחנו צריכות לנצל אותו לרעה וברגע שהסבתא עוברת באצבע את הקו לקבוע שהיא בלתי אחראית ולא ניתן לסמוך עליה.

אני חוזרת שוב ואומרת, למה אני יכולה להחליט שאני מסתדרת עם החמים שלי וסומכת עליהם עם הבן שלי וגיסתי לא נתנה להם להתקרב לילדים שלה במשך שנים. וגם היום זה לא שהיא מאפשרת מאהבה אלא פשוט היא צריכה את שירותי הביבי סיטר ולכן יש להם יום קבוע שהם צריכים למלא את החובות שלהם. השוני הוא בי, אני החלטתי לסמוך עליהם והיא החליטה שלא והם עדין אותם בני אדם.

אני הצטרפתי לפורום הזה כי יש לי יותר מידי חברות שהנשים של האחים שלהן ניתקו את הבן והנכדים מהמשפחה ללא שום סיבה מוצדקת. ונכון אני מטילה אחריות רבה על הגברים שכמו שאמרו כאן אין להם מספיק עמוד שידרה כדי לומר זאת גם המשפחה שלי, אבל למה לבקש את זה בכלל רק בגלל שאין לך כימיה עם המשפחה שלו.

 

[שיר לי שני]

אני אתחיל מהסיום שלך

ואגיד את זה באופן הכי בוטה שאני מכירה: לא ניתקתי אף אחד מאף אחד, להפך, כשהיה על הפרק ניתוק, אני התעקשתי שלא ינתקו. קצת נמאס לי שבסוף את (ועוד כמה) באות פה ומדברות איתי על ניתוק שמעולם לא קרה. אם כבר מדברים על תגובות היסטריות, להגיד שאם לא נותנים לסבתא לעשות מה בראש, זה ניתוק - גם זו תגובה היסטרית. כולה ביקשו מהסבתא להתחשב ברצונות של ההורים, וכבר, סוף העולם, מונעים ממנה להיות סבתא! לוקחים לה את הילד! ואת הנכדים! אפשר להרגיע, בבקשה?
דבר שני, אין לי שום תסריט למה שיקרה אם הן תהיינה לבד עם סבתא שלהן. זה הרבה יותר פשוט מזה: לא סומכת עליה. היא שיקרה לי ולאחרים קצת יותר מדי פעמים, היא ניסתה לרמות את אבא שלי ז"ל, אין לי אמון בה.
אפשר להנות עם הנכדים גם אם ההורים בסביבה. ואפשר להנות עם הנכדים על ידי זה שיתנו להם ממתקים שההורים מרשים, במידה שההורים מרשים, ולא חייבים לעשות דוקא הפוך כדי להנות.
לגבי המלה "להרוס" - ציטוט של ההודעה שלך, לא ממני היא הגיעה. ממך היא הגיעה. מחמותך, ליתר דיוק.

 

[שיר לי שני]

אוסיף לך אנקדוטה, כדי שתביני מניין אני באה

בפעם הראשונה שחמותי הלכה מאחורי גב הורי הנכדה הבכורה שלה, כלתה אמרה לה: אין בעיה, אם קשה לך לעמוד בגבולות שהצבנו, אולי לא כדאי שבשלב זה תהיי איתה לבד. הכי פשוט, הכי קל.
חמותי שעטה החוצה, וכשבנה הלך בעקבותיה לברר על מה ולמה הסערה, היא אמרה לו "אשתך אמרה שאני לא אראה יותר את הילדה!".
היא גם סיפרה לנו ולכל האחים שזה מה שנאמר לה, רק בדיעבד של כמה שנים, התברר מהבן ומהגיסה שזה לא בדיוק מדוייק (כמאמר השיר).
בערך ככה אני מרגישה כל פעם שאת מדברת על "ניתוק הילדים מהסבתא" וכו'. זה לא חייב להיות כל כך שחור לבן. או שאתם נותנים להם לעשות כרצונם, או שאתם מנתקים. מותר גם לאפשר קשר וכיף, וגם לבקר (מלשון בקרה) שדברים לא ינגדו לחלוטין את מה שחשוב בעינינו.

 

[mykal]

מבקשת להוסיף לדברי EcoT

בהחלט לא רק הכלה אמורה 'לותר'
בהחלט יש לחמות/אמא מקום להיות קשובה ולותר.
אלא שיש כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון.
1)הסבתא היא האדם המבוגר שלא מתמודד ביום יום, עם ילדים,
והיא 'שבויה' בתוך העולם שאותו היא מכירה. בעוד הכלה, נמצאת במצב דינמי,
הילדים מטבעם, גדלים, ומשתנים, בא ילד נוסף למשפחה והחוקים שחלו אז
לא תקפים היום, לכן, הרבה יותר קל להגמיש משהו גמיש ודינמי ממי שנמצא במצב סטטי.
2)אם אני באה אליה,(ככלה) זה הבית שלה, והיא בעלת הבית בו,
ולמה היא אמורה לקבל תכתיבים אם לא בקשה ושאלה על מה עליה לעשות.
בדיוק כמו אם החמות תבוא לבית הכלה, תצטרך להתאים את התנהלותה לבית הזה.

ומשהו עקרוני מבחינתי--
אני מעולם לא טענתי, שחמות לא אמורה לכבד או לספק את רצון הכלה--להפך,
אבל אם זה לא קורה כך, או לא מצליח. במקום להתנגש.
יותר חכם לותר, כדי שתהיה אוירה נעימה גם לכלה. הרי אם יהיה נאחס זה גם לה.
וההפסד והנזק בויתור הוא אפסי לעומת הרוח בנחת הכללי.

 

[mykal]

עוד משהו שדילגתי בטעות,

את יודעת, לקבל עיצות זו בחירה של מי שאומרים לו,
וזה בסדר.
כאן הבת שלי לא במצב של לקבל עיצה.
היא אצלי, ואת הילד הצורח והמתפתל, אני החזקתי והסתובבתי איתו, והיא רק רטנה ואמרה שקט שקט.
אז כן אני סבלנית, ולא אומרת שום דבר יותר מפעם.
אבל למה הבת שלי--הרשתה לעצמה, לקחת עוד שעה ויותר לחשיבה ע"ח הקושי שלי?
הצער שלי (לא יכולה לראות נכד שלי ככה).
זה המקום לומר, אני המבוגר האחראי ו'הסופג' אפילו באהבה.
אבל בבוקר, הערתי לה--שהיא לא צדקה ושהיה לי ממש לא נעים ויותר לא נעים
היה לילד. (אז מי כן או לא רואה טובת הילד?).

האחריות ההורית היא ברצף, הם מגדלים, הם מחנכים, הם נמצאים שם,
גם כשיודעים שהסבתא מתנהלת שונה מהם--זו עוד התמודדות לא נוראה
ביחס למכלול האחריות.

הכל באיך אנחנו מסתכלים על הדברים.

(שלא תחשבי שאני כועסת או רבתי עם הבת שלי--הכל כאן בסדר.)

 

[שיר לי שני]

אני אגיד לך משהו לא נעים כל כך

וסליחה מראש.
אבל אם מישהו יגיד לי "בבית שלי אני עושה מה שאני רוצה וזהו", בנוגע לבנות שלי או אלי, אני פשוט אגיד "אוקי", אקום, ואלך. שיבוא למקום שלי, אם זה מה שדרוש לו כדי להתחשב במשפחה שלי.

 

[mykal]

ראשית זכותך להחליט ולבחור כך,

זה ענין של גישה,
אני לא הייתי עושה כך. כי אינני חושבת שצריך לברא עבורי (עבור משפחתי)
מציאות חדשה.

את יודעת כשהגיע אחד מבני עם אשתו הטריה אלינו,
ושיכנו אותו בחדר של אחת הבנות.
והוא שינה את מיקומן של המיטות בחדר. היא רתחה מזעם.
ומאז מצאתי חלופה. ואינני יודעת מי משניהם צודק.
כן הם באו לחדרה, אז זו לא התחשבות גם מצד שני לשנע ריהוט.

מצד שני--לא יודעת איך קראת את דברי, לא כתבתי שהיא לא תתחשב,
כתבתי שאם אני באה למישהו--אתאים את עצמי אליו, ולא אצפה שהוא יתאים עצמו אלי.
וזה פשוט נשמע לגמרי אחרת, ממה שאת 'שמעת' והגבת.

אם אתם כמשפחה רוצים מאכלים מסוימים שאני לא משתמשת בהם,
למה לדרוש אותם מהמארחים? הדיון הוא המקום שלך, לא מה הם מוכנים/רוצים/עושים.
איך את כאורחת מצפה/אומרת/מתנהלת.
ובעיני זה בהחלט לא אותו דבר.

 

[שיר לי שני]

אני בהחלט מוכנה

להביא איתי אוכל, בשמחה ובכיף.
כמו שגיסתי החוזרת בתשובה מביאה איתה אוכל כדי שיהיה כשר.
כצמחונית, מעולם לא ביקשתי שיכינו לי במיוחד שום דבר.
הסתדרתי עם מה שיש, או דאגתי לעצמי.
אבל, מצד שני, אם היו אומרים לי "בבית שלי, תאכלי בשר", זה כבר היה סיפור אחר לחלוטין.
אין לי זכות לבקש ממנה שתברא עבורי מציאות חדשה בביתה
אבל יש לי זכות להביא את המציאות שלי איתי

 

[avigimel]

את פשוט פאסיב אגרסיב

It's my way or the highway
את נהנית מזה, אבל בסופו של דבר את פוגעת בעיקר בבנות.

 

[B l u e D e v i l]

ממש מעצבן אותי לשמוע

ממך כל הזמן על ביטול הלינה המשותפת בקיבוץ.
משהו שמעולם לא חווית.
הביטול של הלינה המשותפת וההחלטה על לינה משותפת לא עמדו באותו תאריך ולצורך אותה מטרה. כשפגה מטרתה היא בוטלה. ורב הקיבוצים ביטלו את הלינה המשותפת לא בגלל שהם כיבדו או לא את ההורים שלהם אלא אחרי מלחמת המפרץ כשלא ניתן היה לספק לכל בתי התינוקות הפעוטונים, הגנים והכיתות מישהו שיוכל לישון איתם ולדאוג שירוצו לחדר אטום עם מסכה, ממ"ט, ברדס או מה שזה לא היה .

אין לזה שום קשר לכיבוד הורים או לחוסר הסכמה עם ההחלטה.