טובת הילד

[שיר לי שני]

אפרופו לחץ חברתי

גם כשפורום שלם לוחץ על כלה למחול על כל מהשחשוב בעיניה בשביל הילד שלה, כדי שהסבתא תהיה מרוצה, זה לחץ חברתי

רק משום מה, במקרה הזה את לא מעריכה עמידה על עקרונות...
גם כששתי גיסותי, שחמותי אינה הבייביסיטר הקבועה של אף אחת מהן, לחצו עלי כשעוד היינו בפגיה, שכשנשתחרר אני *חייבת* להזמין אותה לבייביסיטר קבוע פעם בשבוע, זה לחץ חברתי. את זו שגרה בישראל שאלתי בפשטות: אם זה כל כך חשוב בעיניך, למה את לא עושה את זה? קיבלתי גמגום ש"זה לא אותו דבר"...

 

[mykal]

לא מגיבה במקום 'דיפי'

אבל רוצה לומר לך משהו--
את הצלחת 'לבלבל' אותי.
את זו שבחרת ל'צייר' את חמותך, כאשה לא אמינה,
כזו שלא ניתן לסמוך עליה, כזו שאת לא משאירה לה להיות עם הבנות לבד,
כזו שאת אחראית על הבנות והיא לא יודעת אחריות מהי וכו' וכו'.

מצד שני--עכשיו את אומרת--לא ניתקתי ולא איפשרתי ניתוק,
וכן אנחנו עושים והרבה יותר כלפיה מאשר אחרים,

והנה כתבת כאן, שהפורום הוא לחץ חברתי--
הפורום מגיב לפוסטים (הקצרים יחסית ) שכתובים כאן,
ובד"כ אפילו לא לכל ה-6 שורות הכתובות אלא לרעיון המרכזי.
כך שאם קיבלת תגובות הן התיחסו ענינית למה שנכתב נקודתית.

ובעיקר מהרושם של הדברים--
שבהם את 'כועסת' על ההתנהלות שלה, על חוסר האחריות שלה,
על אי ההבנה שלה את הצרכים של הבנות.
אף אחד לא טען שאת לא האחראית עליהן, אף אחד לא טען שהיא מושלמת.
כן ניסו (ואני גם) לומר לך שגם בהינתן כל מה שסיפרת,
לא היה קורה אסון, ולא נזק ולא בעיות הרות גורל,
לו היית מאפשרת לה להיות סבתא עצמאית בלי 'השמירה' שלך.

לא מתאים לך, תמשיכי בדרכך, זה בהחלט בסדר אלה הבחירות שלך.
מה גם שבסופו של דבר מצליח לך.

אישית כסבתא--אם הייתי מרגישה, שיש עלי שמירה,
מיד הייתי זזה, ולא מתקרבת. אם אני סבתא על תנאי, ואם מרגישים
שאני לא ראויה--זה בסדר, אני גם לא קלף של ילדי.
אוהבת אותם, רוצה בטובתם, מוכנה להשקיע הרבה,
אבל לא תמיד התכתיבים שהם פועלים בביתם שלהם,
מתאימים לבית שלי.(למרות שאני רוצה להיות כאן לפי מה שמתאים להם, ועושה ומשתדלת).
ויותר מזה, יש לי יותר מילד אחד נשוי, אז אני צריכה להתאים עצמי לכל אחד מהם,
ותתפלאי ותסבירי לי איך עושים כשכולם כאן, וזה קורה די הרבה?

אבל התמזל מזלי--שמצאנו מרחב שכל אחד יכול לישון בנחת.

 

[שיר לי שני]

אני לא מאפשרת ניתוק

ועושה בשבילה מעל ומעבר, מתוך ההיבט של "היא בכל זאת אמא שלו, וסבתא שלהן, וזה צעד קיצוני שעושים רק כשממש אין ברירה". אני חושבת שצריך מצב מאד קיצוני כדי לנתק ממש, ולא הגענו לשם.
מה שאיילת אוהבת לקרוא לו "כיבוד הורים". אני פשוט חושבת שזה מכבד מאד גם ככה, ולא צריך דווקא את שירותי הבייביסיטינג כדי להראות כבוד.
לעומת זאת, היא לא מרגישה בהשגחה, ואני אומרת לך את זה בוודאות של 100%. קודם כל, כי היא לא מספיק מודעת למה שאחרים עושים וחושבים. היא מאד מרוכזת בתוך עצמה.
שנית, משום שאני לא באה ומכריזה על זה. אני פשוט עושה את זה. את בטח מבינה את ההבדל, נכון? אנחנו שם, בשטח, לא עומדים לה על הראש, אבל כן בסביבה. בבית. אז אנחנו לא הולכים ומשאירים לבד את הבנות, אבל זה לא שאנחנו כל הזמן יושבים ומסתכלים עליה, או אומרים לה מה לעשות. פשוט נמצאים בסביבה, בצורה הכי טבעית שיש.
אנחנו פשוט לא קוראים לה לבייבייסיטינג, זה כל ההבדל בינינו לבין אחרים שקוראים לסבתא לבייביסיטינג. זה לא כל כך בולט כמו שאת חושבת.

 

[שיר לי שני]

חשבתי עליך בלילה

ויש לי עוד שאלה, במטותא.
נניח שסבתא יודעת, שהילד יודע, שמותר רק ממתק אחד ביום.
עכשיו, ההורים השאירו אותו עם סבתא למהלך הבוקר/אחרי הצהריים ואמרו לו להקשיב לסבתא, ושהיא אחראית עכשיו, נכון?
פתאום באה סבתא, ומציעה לו ממתק שני. כשהוא אומר שאסור לו, מותר רק אחד, היא אומרת "אצל סבתא מותר". זה לא נכון, היא לא בדקה את זה עם ההורים, היא החליטה.
עכשיו הילד בדילמה. מצד אחד - אמרו לו בפירוש שבכל מקרה ובכל מקום אסור. מצד שני - אמרו לו שסבתא אחראית עכשיו והיא אומרת שמותר, וחוצמזה הוא נורא רוצה את הממתק הנוסף.
למה, למה להעמיד ילד שאת אוהבת במקום הזה? פשוט אל תציעי ודי.
תחשבי על מה שעשתה סבתא של בלו, שקודם הציעה, ואז בלו היתה צריכה לאסור ולריב עם הילדה כל הזמן, בעיני - זה לא פייר כלפי שתיהן. אבל אם בלו לא בסביבה, אז הילד/ה צריכה להלחם בפיתוי, וגם לעמוד מול הסבתא. למה לעשות את זה לילד?
אני עמדתי במקום הזה, שבו סבתא שלי דיברה נגד אמא שלי. הוא לא מקום נעים בכלל. שתי נשים שאת מאד אוהבת, שונאות זו את זו. אני אומרת - תריבו ביניכן, ואל תחשפו את הילד לריב הזה. ואם זה אומר להסתדר בלי בייביסיטר-סבתא, תסתדרו בלי.

 

[dify]

איזו כותרת נעימה

שיעשעת אותי

אני חושבת שילדים יודעים בדיוק מה מותר ואצל מי ומי הקובע האמיתי. אני מסכימה איתך שרצוי לא לכבס כביסה מלוכלכת ליד ילדים, אבל אני חושבת שאם יש כביסה מלוכלכת ילדים יודעים עליה גם אם לא חשופים לה ישירות, כך שבעיני זה לא באמת פתרון.

אני חושבת שאם אמא מאמינה בדרך מסוימת בכל ליבה, הילד יודע שזה דבר קריטי לאמא ועל זה הוא לא יעבור, גם אם הכלל הוא "כשאתה לסבתא אתה צריך להקשיב לסבתא" כי אני בטוחה שהוא מבין שהכוונה לא לשוקולד אלא לא לרוץ לכביש...


האם אפשר להגיד לסבתא? אפשר, תגידי, האם זה עובד? נראה לי שלא.. לפעמים זה לא עובד כי זה חלק ממאבק כוחות, לפעמים זה לא עובד ממקום נאיבי באמת של חוסר הבנה, לפעמים זה לא עובד כי גם אם על סבתא אפשר לשלוט, על הגננת, על ההורים של החברים שלו, על האיש הנחמד שפגשנו בטיול אי אפשר לשלוט, ככה זה, אי אפשר לשלוט על כל הנסיבות הפוטנציאליות.

ולכן אני בעד לא לבנות על מה יקרה בחוץ, ולעשות את המקסימום מצד אחד אבל לדעת שזה לא תמיד יצליח מצד שני, דבר שאני חושבת שהוא נכון בחיים בכלל

 

[dify]

אני רוצה להוסיף עוד משהו לגבי ילדים

אולי קראת שסיפרתי על סבתי החורגת. אני נכדה בכורה משני הצדדים (שני הורי ילדים בכורים) והייתי נכדה יחידה המון שנים. ההורים שלי, למרות הכל, ואולי בשביל הנכדים? הקפידו לשמור על מערכת יחסים תקינה לפחות בכל שנות ילדותי, היינו נוסעים כמו שעון כל סוף שבוע שני, ארוחת ערב, שיחה נעימה, הכל כמו שצריך על פי הספר. אני לא הכרתי סבאות אחרת, מבחינתי ההתנהלות שהיתה שם היה האופן שבו סבא-סבתא אמורים להיות (רק כשנולדו נכדים לילדים הביולוגיים שלה גיליתי כמה שזה יכול להיות אחרת לגמרי, אבל זה לקח 15 שנה אחרי שאני נולדתי..)
אז את חושבת שלמרות שלא אמרו לי כלום לא ידעתי מה דעתי על האישה הזו? את חושבת שלמרות שאני לא זוכרת אפילו פעם אחת שהייתי עדה לריב איתה ולמרות ההתנהגות על פי הספר לא ידעתי בדיוק מה אני צריכה להרגיש כלפיה? ידעתי ועוד איך למרות שבאמת רק בגיל מאד מאוחר נחשפתי לסיפורים מאחורי הקלעים.
מה שאני מנסה להגיד, זה שלא משנה מה תגידי לחמותך, הילד שלך ידע בדיוק מה הגבולות של אמא שלו, זה לא באמת דילמה עבורו, לא עניין השוקולד ולא השאלה כמה את מחבבת אותה או לא מחבבת אותה. ילדים לא טיפשים. תסמכי על הילד שלך.

 

[שיר לי שני]

אני בטוחה שהן תדענה

למען האמת, אני די בטוחה שהן כבר יודעות.
יחד עם זאת אני חושבת שיש הבדל בין ילד שחשוף למריבות, ל"לכלוכים" על הצד השני, לבין ילד שמרגיש ומבין, אבל לא נמצא בתווך.

 

[B l u e D e v i l]

חשבתי כמוך

אבל אני שמה לב למשל אצל הבת שלי, שלא משנה מה צד אחד אומר על הצד השני, יש לה דעה מאוד מגובשת והיא הולכת איתה. היא אולי תגיד לך מה שאת רוצה לשמוע (ואני אדגיש אולי, כי זה לא קורה עד כמה שאני שמתי לב) אבל היא עצמה מאוד סגורה על האמת שלה.
אני גם יכולה לספר לך, שכמה שאמא שלי ניסתה במשך שנים להגן על סבתא שלי (חמותה) ועל התנהגויות מסויימות שלה, זה לא תפס. אני אישית לא "נכנעתי" לשכנועים. ידעתי טוב מאוד מה עומד מולי.

 

[שיר לי שני]

אה, רגע, רגע

לא הסברתי את עצמי טוב.
הן תדענה מה אנחנו חושבות זו על זו.
להן יש ותהיה דעה משלהן, אני בטוחה!
ואני עושה כמיטב יכולתי כדי שהדעה הזו תהיה חיובית.
תראי, כשאני הייתי נערה, התחברתי מאד לסבתא שלי. היה לנו קשר מדהים. וכל השנאה בינה לבין אמא שלי ציערה אותי, אבל לא מנעה את הקשר, ואפילו לא סייגה אותו. אני לא שונאת את חמותי, אני פשוט לא נותנת בה את אמוני. אם הבנות, כשתגענה לגיל שבו הן מחליטות לעצמן, תפתחנה איתה קשר טוב וקרוב, אני אשמח מאד בשבילן, רק טוב זה יעשה לכולן.
אבל עד שהן תהיינה ברשות עצמן, אני פה לדאוג למה שבעיני חשוב עבורן.

 

[עלה לא נידף]

אם רואים גם בטיב היחס להורים חלק מטובת הילד

זאת אומרת, סבתא אומרת משהו ואני צריכה לענות\להגיב\לאשר\לאסור,
שטובת הילד שאכבד את ההורים שלנו גם מולו, אני חושבת שתתקבל מערכת יותר הוליסטית.

הילד אינו מרכז העולם בעיני, טובתו הכוללת איננה בהכרח טובה אבסולוטית, ואנחנו לא גדלים בוואקום.

דווקא כשומרת מצוות יותר קל לי, כי יש דברים שהם אסורים ויש דברים שהם מותרים,
וגם למותר יש זמן מקום ומגבלות שונות, גם לאיסורים יש יוצאים מהכלל,
אין שום איסור אבסולוטי למעט 3 (מצוות יהרג ובל יעבור).
זה גם מה שאני מיישמת בחיים.

 

[שיר לי שני]

קודם כל

נכון, כשומרת מצוות יותר קל. גם אנשים לא מנסים לערער על מה שאת חושבת כל שני וחמישי, כי אי אפשר הרי להתווכח עם אמונה.
אני, לעומת זאת, יכולה לגבות את דברי בהוכחות, במחקרים, במה שבא לי, זה לא משנה. אין לי איש גדול בשמיים שאומר לי מה לעשות, אז אפשר לערער על תפיסת עולמי

אני שוב אומרת, בפעם המי-יודע-כמה, שאפשר גם להישאר בגבולות שבחרנו וגם להיות מכבדים. זה לא שסבתא שואלת אותי רשות לפני כל דבר קטן, זה שהיא יודעת שממתקים זה עניין שצריך לשאול את ההורים (לדוגמה, אצלנו זה עוד לא עלה לדיון), או שעות מנוחה, או (נניח, לו הילדות היו הולכות לגן), יום חופש מהגן. הדברים שבשביל הילד הם חריגה בולטת מהשגרה שלו, ממה שהוא מכיר ויודע.

 

[עלה לא נידף]

מה את אומרת???

לא קל לי בחיים,
קלי לי לתעדף ולבנות מערכת כללים.

באבואה-בואה מנסים לערער, על כל צעד ושעל.

גם לי אין איש גדול שאומר לי מה לעשות, התורה לא בשמיים וזה אתגר לא פשוט לתרגם את זה לעברית. שתי שומרות מצוות יתרגמו את החיים אחרת, ואחרי ככלות הכל צריך לתרגם הכל לעולם המעשה - עם ילדים הכל מאתגר, ואחרי ככלות הכל גם לא חיים על איזה הר - אז צריך להתמודד גם עם השכנה, האישה בתור בסופר וחמותי שחושבת שאני אכזרית כי לא נותנת שוקולד חלב אחרי ארוחה בשרית אלא מחכים שעה.

 

[שיר לי שני]

חס ושלום לא אמרתי שקל לך בחיים

רק שקל לתעדף ולבנות סדרי עדיפויות, שזה גם מה שאת אמרת בעצמך.
מה אני יודעת על החיים שלך באופן כללי? כלום.
אז אין לי מושג אם קל או קשה לך. זה לגמרי סובייקטיבי.
אבל בחיי הקצרים נתקלתי בהמון אנשים, עם המון רעיונות וסולמות ערכים שונים. אלה שבחרו בסולם הערכים שלהם נתקלו בהרבה יותר התנגדויות מאשר הדתיים, שסולם הערכים שלהם מובנה בדת, ולכן אף אחד לא מעז לערער עליו.
אפילו פה בפורום, אני די בטוחה שאם תכתבי שחמותך נתנה לבתך שוקולד חלב אחרי ארוחה בשרית, יגידו לך להסביר לה, לדרוש ממנה, להשגיח, ועוד כל מיני. אבל אף אחד לא יגיד לך ש"לא יקרה שום דבר מפעם אחת כזו", כמו שיכתבו לכל אמא שתגיד שחמותה נתנה שוקולד חלב למרות שהאמא לא מרשה שוקולד חלב. סטטיסטית, לפחות זה כך.
אם חמותך מתקשה להתמודד עם האמונות הדתיות שלך, לבי לבי לך.

 

[איילת המתולתלת]

אויש, מסכנונת. קשה לך בחיים..

אם את כל כך חושבת שיותר קל לשומרי המצוות, את מוזמנת להצטרף.
נכון לעכשיו את לא בדיוק מגבה את דברייך בהוכחות כי את משקיעה בלהיעלב.

 

[שיר לי שני]

אני לא משקיעה בלהעלב

ואני גם לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד.
אני מאמינה בבחירה של הנשמה, ואת לא.
את מאמינה באיש גדול בשמיים, ואני לא.
אגב, לא קשה לי בחיים. אני חושבת שהחיים בבחירה חופשית הם חיים מאתגרים, אבל נכונים לי יותר, ולכן לא מצטרפת לאף כת או דת.