"טובים" ו"רעים" - הרהורים ושאלה

[בת לילית]

"טובים" ו"רעים" - הרהורים ושאלה

לאחרונה התפתח דיון בביתנו: ביצירתו של טולקין ניכרת בדרך כלל אבחנה חותכת וחלוקה ברורה בין טיפוסי הדמויות - ה"טובים", החיוביים - ולעומתם, הדמויות האפלות, ה"רעים". הקוטביות שזורה ומודגשת לכל אורכם של הסיפורים. ובאיזור הדימדומים, דמויות מורכבות יותר ושנויות במחלוקת הנן מעטות יחסית...(ואין הכוונה לטיפוסים כמו סרומאן, שעברו מטאמורפוזה "וחצו את הגבול"). האירו נא את עיני...

 

[אייתלאדאר]

לא ממש מסכים, יש המון דוגמאות

בואי נראה: יש כמה טובים אבסולוטיים, כמו גנדלף, ארגורן, פרודו, ארוון, אלרונד, גלדריאל. יש רעים אבסולוטיים: סאורון, הבלרוג, האורקים. אבל! סם: טוב, אבל חשדן ובעצם אשם בעקיפין בבגידתו של גולום. קלבורן: טוב, אבל מאד לא סימפטי כלפי גימלי. חשדן. בורומיר: אין צורך להכביר מלים. דנתור: עוצר נאמן, חכם וטוב, שנפל לפיתוי הפלנטיר. גולום: נשאר בו שביב של טוב. פיאנור: טוב, או רע? טורין: הדרך לאודון רצופה כוונות טובות... תינגול: מאד שנוי במחלוקת. האמת שב"שר הטבעות" יש פחות דמויות כאלה, באמת רובן טובות לגמרי או רעות לגמרי, אבל בשאר הלגנדריום לא חסרות דמויות מורכבות.

 

[בת לילית]

נכון, אבל...

למעט פיאנור וטורין - שעלילות מרתקות נקשרו סביב דמויותיהם המורכבות - שאר הדמויות הבלתי מובהקות נבנו לעיתים באופן מעט שטוח ומרומז מדי... לטעמי.

 

[מיתר נדיר]

יש עוד דוגמאות, גם בשר הטבעות עצמו

ראשית האורקים הם לא "רע אבסולוטי". יש להם גם תכונות ראויות להערכה. למשל הם מתגאים בזה שאינם נוטשים את חבריהם בקרב. תכונה טובה מאד לכל הדעות. תיאודן למשל, הוא דמות שבמחצית הראשונה של שר הטבעות כמעט נכנעת לאופל, ורק בהתערבותו של גאנדאלף הלבן הוא מצליח להתעשת. לפני כן הוא מגרש את גאנדאלף האפור מחצרו, ואוסר על איאומר לרדוף אחרי אורקים בשטחו (ואם לא היה איאומר מפיר את פקודתו המפורשת וגו´).. ותזכירו לי להביא את הדוגמא הזאת בדיון הבא על תשובה אצל טולקין. על גרימא נאמר שלא תמיד היה מושחת, ופעם פעל באמת לטובת רוהאן. ברגונד עומד בפני הכרעה מוסרית בין שתי נאמנויות מנוגדות. הוא טוב, אבל הוא גם בוגד. ההוביטים ששייכים בהחלט למחנה הטובים מוצגים כמטופשים ומעצבנים.

 

[yuvalr1]

ויש אפילו גם הוביטים רעים....

ע"ע לותו באגינס.

 

[אלרוהיר]

שלא לדבר על טד סנדימן...

הוביטים רעים בוודאי שיש. והנה עוד דוגמא לדמות מורכבת - לובליה סקוויל באגינס. התחילה כיצור שפל וקטנוני והפכה בסוף הספר לדמות מוערכת.

 

[yuvalr1]

ושכחתם מישהו.....

אפילו סאורון עצמו התחרט על כל הדברים הרעים שהוא עשה (על אף שזה היה לזמן קצר ביותר). זה מוכיח שבכל רוע יש קצת טוב אפילו אם הוא מוחבא מתחת לרוע גדול מאוד ולא מרגישים בו. אפילו מלקור היה בראשיתו טוב......

 

[Nomaed Dominus]

SAURON לא באמת התחרט

הוא אמר שהוא התחרט ושיחק ככה, רק בשביל להכנס לתוך קהילת הנומנור ולהשתמש בהם בשביל הרצונות שלו.

 

[אייתלאדאר]

הוא כמעט והתחרט בסוף העידן הראשון

אבל אאונווה לא היה מסוגל לחון אותו בעצמו, ודרש ממנו להתלוות עימו לואלינור ושם לעמוד למשפט הואלאר - ול"השפלה" שכזו סאורון לא היה מוכן, ולכן חמק משם וחזר לדרכיו האפלות לבלי-שוב.

 

[Lambengolmo]

אולי מיעוט הדמויות ה"אפורות" בשרה"ט

נובע מהעובדה שהוא נכתב מנקודת מבטם של בני העם הקטן, בעוד שהסיל´, לדוגמה, נכתב מנקודת מבט יותר ביקורתית.

 

[בת לילית]

מעניין: מדוע אתה מעריך

את נקודת המבט של בני "העם הקטן" כפחות ביקורתית?

 

[גאנדAלף]

מדובר על אנשים כפריים המסוגרים בתוך

החברה הקטנה והסגורה שלהם. בשביל הוביט הכל נראה גדול ומרשים מאוד, והוא לא חש בפרטים שונים אשר אנשים אחרים (בני אדם המעורים בעולם הגדול, אלפים, גמדים וכו´) חשים בהם ומבקרים אותם.

 

[בת לילית]

לא הייתי מגדירה את פרודו

וחבורתו כטיפוסים קרתניים...

 

[גאנדAלף]

גם לא את סאם בתחילת הספר?

 

[בת לילית]

הממממ...... אולי../images/Emo13.gif

 

[איש פשוט]

דמויות "אפורות"

בעיני הספר מלא בדמויות אפורות, בנסוף כמובן לגנדאלף... האנטים אינם בהכרח טובים או רעים- כפי שזקן עץ אומר: "אין אני תומך באף צד מאחר שאף צד אינו תומך בעניין שלי". תיאודן המלך הוזכר כבר מספר פעמים. הריב הישן נושן בין גמדים לבני לילית מציג כל צד באור אפרפר... ומה על ראדאגסט החום שיש טענה שהוא שיתף פעולה עם סארומן ע"מ להפיל את גנדאלף בפח? (אני אישית לא "קונה" את הטענה הזו) וישנה גם פרשה שלא ממש זוכה להרחבה והיא היחס שנקטו בני רוהאן אל הדרואידן (בדבריו של גהן-בורי-גהאן יש רמז על כך)

 

[מיתר נדיר]

מי שטוען שראדאגאסט החום היה

בקנוניה עם סארומן, לא קרא כנראה את שר הטבעות. הן גאנדאלף והן סארומן אומרים בפרוש כי ראדאגאסט לא היה בסודו של סארומן. והלוא ראדאגסט הוא זה ששולח את הנשר שמציל בסופו של דבר את גאנדאלף מהאורתנק. בקיצור זאת שטות גמורה.

 

[הלדין]

אני טוען שתפקידו של ראדגאסט היה

בין השאר לדאוג שגנדלף לא ינסה לברוח לולינור. מישהו היה צריך להשגיח על גנדלף בשנים הקשות לאחר נחיתתם בארץ-התיכונה וראדגאסט היה היחידי באיזור. איך ראדגאסט גילה שרימו אותו? זו שאלה אחרת. מה עשה ראדגאסט במהלך מלחמת הטבעת? כנראה אירגן פלוגות משלו. כמובן שלא מזכירים את המסכן ונותנים את כל הקרדיט לארגורן.

 

[Y. Welis]

זה מאוד מעניין, אבל לא קרוב לשום

עובדה במקור. נראה דווקא שראדאגאסט התאהב בארץ התיכונה וביושביה (בעיקר החיות) עד ששכח את שליחותו והעדיף לבלות את זמנו עם ציפורים ושאר מיני בעלי חיים, עד כדי כך שסארומאן לא ראה בו עוד איום, וגאנדאלף כלל לא הסתמך עליו ולא ציפה לעזרה ממנו (מלבד העברת ידיעות).

 

[פרמיר]

עוד פשלה של הולאר...

הם לא ידעו לבחור נכון מי יהיה מספיק חזק כדי לעמוד בפיתויי הארץ התיכונה: רדגסט התפתה ע"י הצמחים והחיות סרומן התפתה ע"י הכוח והשררה אלטר ופלנדו התפתו ע"י קסמי המזרח (נגיד...) ורק גנדלף נותר נאמן. אם אני הייתי ארו הייתי נותן להם נכשל בתעודה ומחליף אותם באיינור אחרים...