שלום
עניתי במילים אלו: ההפרדה היא ביחס להגדרת המציאות הנתונה כטוב או רע. טוב שיש מדינה רע שנהרגו על מקרה אחד אנחנו יכולים גם לשמוח וגם להתאבל. א"א להפריד ביניהם מבחינת סיבה ותוצאה, אבל בסופו של דבר אלו שני נתונים ניפרדים שעל האחד ניתן להודות ועל השני להתלונן (או לקבל). זה מה שיש לי לומר בנושא ואם אתה מקבל אני שמח ואם לא אז זו זכותך. לגבי רחמנותו של האל, אין הכוונה שינהיג אותנו רק בנעימות ושאנחנו רק נקבל. להיפך. משמעות הנהגת העולם ברחמים היא הגורמת שאנחנו צריכים לתת והיא הגורמת שאנחנו חווים כ"כ הרבה סבל. הנה קישור לחלק ממה שכתבתי בנושא. לגבי הסיפורים בתנ"ך, אנו מקבלים את הסיפורים כפי שהם מופיעים, ומופיע שאכן כל מי שנהרג במקרים שציינת היה רשע, ומי שלא היה רשע לא נהרג. לגבי השיטות שלו. הטיפול המרכזי הוא ע"י הקמת עם שינהג עפ"י חוקי מוסר וצדק ויאיר אותם לכל העולם כולו בסופו של דבר. רוב המקרים מהתנ"ך שציינת הם קודמים לעם ישראל ונוהגת בהם "מידה כנגד מידה". ואגב, מדרש יפה שבדיוק השבת קראתי לגבי המבול: רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר: אמר הקב"ה יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בהם. משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין. אמר המלך: אלו היו פקחין על אחת כמה וכמה, אתמהא?! הושיב בה המלך דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטין. אמרו: אין פלטין זו של מלך שלנו היא! אמר המלך תחזור פלטין לכמו שהיתה. כך מתחלת ברייתו של עולם, לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צג): מקולות מים רבים אדירים משברי ים. ומה היו אומרין: אדיר במרום ה'. אמר הקב"ה: מה אם אלו שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דיבור והרי הן מקלסין אותי, כשאברא אדם על אחת כמה וכמה. עמד דור המבול ומרד בו, עמד דור אנוש ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו. אמר הקדוש ברוך הוא: יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם, הדא הוא דכתיב: (בראשית ח): ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה: המהר"ל מפראג מפרש יפה את המדרש. (מיועד רק למי שרגיל לקרוא את הסגנון שלו). בינתיים אני עוד מחפש.
עניתי במילים אלו: ההפרדה היא ביחס להגדרת המציאות הנתונה כטוב או רע. טוב שיש מדינה רע שנהרגו על מקרה אחד אנחנו יכולים גם לשמוח וגם להתאבל. א"א להפריד ביניהם מבחינת סיבה ותוצאה, אבל בסופו של דבר אלו שני נתונים ניפרדים שעל האחד ניתן להודות ועל השני להתלונן (או לקבל). זה מה שיש לי לומר בנושא ואם אתה מקבל אני שמח ואם לא אז זו זכותך. לגבי רחמנותו של האל, אין הכוונה שינהיג אותנו רק בנעימות ושאנחנו רק נקבל. להיפך. משמעות הנהגת העולם ברחמים היא הגורמת שאנחנו צריכים לתת והיא הגורמת שאנחנו חווים כ"כ הרבה סבל. הנה קישור לחלק ממה שכתבתי בנושא. לגבי הסיפורים בתנ"ך, אנו מקבלים את הסיפורים כפי שהם מופיעים, ומופיע שאכן כל מי שנהרג במקרים שציינת היה רשע, ומי שלא היה רשע לא נהרג. לגבי השיטות שלו. הטיפול המרכזי הוא ע"י הקמת עם שינהג עפ"י חוקי מוסר וצדק ויאיר אותם לכל העולם כולו בסופו של דבר. רוב המקרים מהתנ"ך שציינת הם קודמים לעם ישראל ונוהגת בהם "מידה כנגד מידה". ואגב, מדרש יפה שבדיוק השבת קראתי לגבי המבול: רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר: אמר הקב"ה יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בהם. משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין. אמר המלך: אלו היו פקחין על אחת כמה וכמה, אתמהא?! הושיב בה המלך דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטין. אמרו: אין פלטין זו של מלך שלנו היא! אמר המלך תחזור פלטין לכמו שהיתה. כך מתחלת ברייתו של עולם, לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צג): מקולות מים רבים אדירים משברי ים. ומה היו אומרין: אדיר במרום ה'. אמר הקב"ה: מה אם אלו שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דיבור והרי הן מקלסין אותי, כשאברא אדם על אחת כמה וכמה. עמד דור המבול ומרד בו, עמד דור אנוש ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו. אמר הקדוש ברוך הוא: יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם, הדא הוא דכתיב: (בראשית ח): ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה: המהר"ל מפראג מפרש יפה את המדרש. (מיועד רק למי שרגיל לקרוא את הסגנון שלו). בינתיים אני עוד מחפש.
