טבילת אש ראשונה
זהו, חזרתי ממירוץ המוטוקרוס הראשון שלי והיה מדהים. חוויה ספורטיבית מטורפת. לפני חודש התחלתי להתאמן בתחום, כפועל יוצא של קצת עצבים על כמות השטח במירוץ הסופרמוטו האחרון, והתוצאות שלי בהתאם לכך. האמת, כבר מהאימון השני הבנתי שיש כאן משהו ש"נעלם מעיני" בשנים האחרונות - רכיבת מוטוקרוס. רבותיי, התאהבתי, ומאז במשך חודש הצלחתי לשמור על משמעת אימונים של פעמיים-שלוש בשבוע. אני חייב לציין שרכיבת מוטוקרוס פתחה בפני עולם חדש של רכיבה ואתגרים, אילצה אותי לתת מעצמי את הכל - אבל התגמול שחוזר אליך לא ניתן למדידה. איך אמרתי, התאהבתי. במירוץ הראשון שנערך לפני שבועיים לא השתתפתי עקב קצת חוסר ביטחון והרבה חוסר בסיבולת לסיים חמש הקפות נידרשות בכל מקצה. הפעם הרגשתי טוב יותר וגם הכושר השתפר משמעותית ולכן החלטתי ללכת על זה. לא היה קל... במיקצה הראשון אומנם זינקתי טוב ויצאתי חמישי מהפניה הראשונה, אבל קצת אחרי זה נעקפתי תוך כדי "מגע פיזי סביר" ונפלתי אל-בין הרמפות של אחד הדאבלים. האופנוע היה תקוע טוב והקשה על חילוץ, ואחרי הרבה מאמצים וכוח מבוזבז (שעדיין אני לא סובל מעודף כושר) הצלחתי להניע אבל פיתאום משום מקום הסתבכה לי גדר רשת בגלגל האחורי. אומנם הצלחתי לחדש רכיבה אבל כמובן שסיימתי אחרון. במיקצה השני זינקתי גם לא רע, לא יודע בדיוק איפה, וניהניתי מנפילות רבות בפנייה הראשונה. שלוש-ארבע ההקפות הראשונות היו מצויינות מבחינתי, אפילו שמרתי על קשר עין עם המובילים. אחרי זה החלה ירידה משמעותית בביצועים עקב כוח שהולך ואוזל. בתיאור ציורי אני יכול לאמר שהרגשתי כמו באמצע שיחה בפלאפון כשלפתע נכנסת התראת סוללה חלשה, ואני כמעט מתפלל שהסוללה תחזיק עד סוף השיחה. ז'תומרת מירוץ. סיימתי שמיני ומרוצה, עם המון מחשבות לשיפור בפעם הבאה וכמובן גם ציפייה. אני מתכוון להשתתף בעוד מירוצים ולהשתפר. אני רוצה לנצל במה קטנה וביתית זו על מנת להודות לכל מי שתמך ופירגן לי בחודש האחרון, דעו כי זה היה ועדיין חשוב לי מאוד ונותן תחושה טובה של עשייה. במיוחד אני רוצה להודות לאיגור, על תקן איש צוות טכני ונערת מיטריה, ללוני התותח על תקן הצלם (אפשר טיזר?) והאבא הרוחני, ולאלון וסימה בתפקיד קבוצת המעודדות (אלון, מתאים לך יותר הפונפונים הוורודים מאשר הצהובים). וזהו, אז תודה. לוקה
זהו, חזרתי ממירוץ המוטוקרוס הראשון שלי והיה מדהים. חוויה ספורטיבית מטורפת. לפני חודש התחלתי להתאמן בתחום, כפועל יוצא של קצת עצבים על כמות השטח במירוץ הסופרמוטו האחרון, והתוצאות שלי בהתאם לכך. האמת, כבר מהאימון השני הבנתי שיש כאן משהו ש"נעלם מעיני" בשנים האחרונות - רכיבת מוטוקרוס. רבותיי, התאהבתי, ומאז במשך חודש הצלחתי לשמור על משמעת אימונים של פעמיים-שלוש בשבוע. אני חייב לציין שרכיבת מוטוקרוס פתחה בפני עולם חדש של רכיבה ואתגרים, אילצה אותי לתת מעצמי את הכל - אבל התגמול שחוזר אליך לא ניתן למדידה. איך אמרתי, התאהבתי. במירוץ הראשון שנערך לפני שבועיים לא השתתפתי עקב קצת חוסר ביטחון והרבה חוסר בסיבולת לסיים חמש הקפות נידרשות בכל מקצה. הפעם הרגשתי טוב יותר וגם הכושר השתפר משמעותית ולכן החלטתי ללכת על זה. לא היה קל... במיקצה הראשון אומנם זינקתי טוב ויצאתי חמישי מהפניה הראשונה, אבל קצת אחרי זה נעקפתי תוך כדי "מגע פיזי סביר" ונפלתי אל-בין הרמפות של אחד הדאבלים. האופנוע היה תקוע טוב והקשה על חילוץ, ואחרי הרבה מאמצים וכוח מבוזבז (שעדיין אני לא סובל מעודף כושר) הצלחתי להניע אבל פיתאום משום מקום הסתבכה לי גדר רשת בגלגל האחורי. אומנם הצלחתי לחדש רכיבה אבל כמובן שסיימתי אחרון. במיקצה השני זינקתי גם לא רע, לא יודע בדיוק איפה, וניהניתי מנפילות רבות בפנייה הראשונה. שלוש-ארבע ההקפות הראשונות היו מצויינות מבחינתי, אפילו שמרתי על קשר עין עם המובילים. אחרי זה החלה ירידה משמעותית בביצועים עקב כוח שהולך ואוזל. בתיאור ציורי אני יכול לאמר שהרגשתי כמו באמצע שיחה בפלאפון כשלפתע נכנסת התראת סוללה חלשה, ואני כמעט מתפלל שהסוללה תחזיק עד סוף השיחה. ז'תומרת מירוץ. סיימתי שמיני ומרוצה, עם המון מחשבות לשיפור בפעם הבאה וכמובן גם ציפייה. אני מתכוון להשתתף בעוד מירוצים ולהשתפר. אני רוצה לנצל במה קטנה וביתית זו על מנת להודות לכל מי שתמך ופירגן לי בחודש האחרון, דעו כי זה היה ועדיין חשוב לי מאוד ונותן תחושה טובה של עשייה. במיוחד אני רוצה להודות לאיגור, על תקן איש צוות טכני ונערת מיטריה, ללוני התותח על תקן הצלם (אפשר טיזר?) והאבא הרוחני, ולאלון וסימה בתפקיד קבוצת המעודדות (אלון, מתאים לך יותר הפונפונים הוורודים מאשר הצהובים). וזהו, אז תודה. לוקה
