לא צריך להתפס יותר מדי לדוגמא של סולה
מהארץ קצת קשה לי להביא דוגמאות אבל בזמנו כשהיינו בסיינה (אחרי שהתבאסנו לגמרי מהאוכל ברומא - לא הצליח לנו שם, אולי גם בגלל שבזמנו לא הכרנו את הפורום
) בדרך מהמלון לעיר בצהרים היינו רעבים נכנסנו לאחד המקומות הראשונים שראינו, סתם מקום בדרך אפילו טרטוריה לא הייתי קורא לזה. אכלנו שם איזו מנת ניוקי סטנדרטית עם רוטב די פשוט אבל זה הרגיש פשוט נכון. כאמור מדובר בסתם מקום על הדרך שהיינו בטוחים שנתרסק שם אבל זה היה מוצלח בעיקר בגלל שהיה שם משנו נכון בטעמים.
במנה של פסטה אני לא מחפש משהו יותר מדי "ייחודי" או איזה שפיץ גאוני, ואני גם לא חושב שצריך להיות איזה מושיק רוט בשביל להעניק לפסטה טעם שהוא מצד אחד מאוזן ומצד שני יש בו קצת עושר. זה בעיקר עניין של מה זורקים פנימה, ואם זורקים פנימה את הדברים הנכונים זה יוצא פגז, ועושה נעים בפה בלי יותר מדי התחכמויות.
בראגו זרקו משהו פנימה שקצת קלקל לי. בריזוטו זה היה להיפך - היה חסר משהו למרות שרשימת המרכיבים היתה די ארוכה. מכאן ועד להביא את שתי המנות האלה לשלמות זה בעיקר עניין של קצת fine tuning. אם היו מגיעים לתוצאה הזאת בארוחה שלנו בטאנטי הייתי מסמן אותה כיעד חובה בנסיעות לצפון בלי קשר לכך שהיא טרטוריה או שהפסטות שלה לא מתיימרות להמציא את הגלגל.