טאי-צ´י / בא-גווא

aiki-freak

New member
טאי-צ´י / בא-גווא

קראתי שבעוד שטאי צ´י ובא גווא עושות שימוש בכוח פנימי הרי שאופיו שונה בשתי השיטות...שטאי צ´י עושה שימוש בצ´י "רך" ובא גווא בצ´י "קשה". או יין צ´י לעומת יאנג צ´י... האם אתם מסכימים עם קביעה זו באופן כללי? ואם כן כיצד זה בא לידי ביטוי?? האם הכוונה לטכניקות יותר הגנתיות או התקפיות? שימוש בפא-ג´ינג לעומת "ספיגה" של האנרגייה? דוד? זאב? מישהו?? ועוד שאלה לזאב...קומאר פרנסיס טוען שאו סנסאיי הושפע מאוד מהעבודה הפנימית של בא גווה שאותה הוא למד בשהותו במנצ´וריה...יחד עם זאת מעולם לא נתקלתי בכך באף ביוגרפיה שלו (וקראתי הרבה כאלו)...מעבר לעובדה שהוא בילה זמן קצר יחסית במנצו´ריה, את רוב הזמן הזה הוא בילה במעצר יחד עם אוניסבורו דגוצ´י אחריי שכוחות סיניים עצרו אותם כי חששו שבאו לחולל מהפיכה (הם חולצו משביים על ידי השגריר היפני יום לפני מועד הוצאתם להורג!!!) אני מניח שעובדה זו לא הותרה לאואשיבה זמן רב ללמוד אומנות כלשהי.... בקיצור...האם נתקלת אי פעם באיזו שהיא עדות מתועדת לכך? האם הדמיון מקרי?? יש לקחת בחשבון שהעבודה הפנימית של אואשיבה הושפעה ברובה מפולחנים דתיים של אומוטו קיו...קשה לי להאמין שלאומוטו קיו יש קשר כלשהו לבא-גווא... או שמא אני טועה?? יש למישהו מידע בעניין?? בברכה..
 
האופי אכן שונה, אפילו מאוד

הבעיה, שאני לא מספיק זמן בפה-קואה כדי להגדיר מה בדיוק ההבדל...
בטאי-צ´י, הגוף אמור להיות משוחרר כמה שרק אפשר, ועוד קצת. כל טיפה של מאמץ-שריר - מיותרת, וצריך להיפטר ממנה. התחושה בגוף צריכה להיות כאילו אני "צף במים", לא מתאמץ בכלל, לכלום. גם (בעיקר!) לא כאשר יש מגע עם בן-זוג/תוקף. בפה-קואה, לעומת-זאת, התחושה בגוף היא משהו כמו "בלון מנופח", שנמתח החוצה כל הזמן. ה"בלון" הזה חייב להיות גמיש ורך, אחרת לא יתפקד, אבל זו רכות אחרת מזו של הטאי-צ´י. ומאוד, *מאוד* קשה להסביר בכתב, בלי לגעת...
האמת? הרבה יותר מזכיר אייקידו... למרות שלא ידוע לי על מקור *מתוך* האייקידו שאומר שאואשיבה למד פה-קואה, יכול להיות שהוא ראה מישהו מתאמן או נלחם עם פה-קואה. ודאי שהיפנים, הידועים בפטריוטיזם לאומני במיוחד, יציגו כל דבר כפיתוח יפני מקורי...
 
על הבדלי צ´י בין אמנויות לחימה...

לכל אמנות לחימה יש את הפס / תדר / טווח / תחום של הצ´י שבו היא משתמשת. יש הבדל עצום בין ה"צ´י" שמתפתח בין שיטות לחימה שונות. אפילו סגנונות שונים של טאי צ´י מפתחים "צ´י" אחר. ה"צ´י" איננו רק אנרגיה מסויימת. זה משהו מורכב יותר. זאת מערכת שלמה של תפעול החוץ והפנים. כל שיטת לחימה מפתחת את "יישום הצ´י" הפרטי שלה ומתמחה בו לעומק. הדוגמא שנתן דוד יכולה להמחיש זאת במידה מסויימת. הצ´י מתפתח כתחושה, כזרימה, כתשתית טרום-תנועתית, כתשתית תנועתית, כתשתית חישתית ועוד. הצ´י הבסיסי, היסודי, המקורי, הינו אחד - אך במצבו הגולמי הוא כמעט ואיננו ניתן לשימוש. כדי שיהיה ניתן להשתמש בו במסגרת הלחימה, יש צורך לעצב אותו, לעדן אותו, לשכלל אותו ולרתום אותו... כל המערכת הזאת של אילוף הצ´י, הינה מערכת שונה לגמרי בשיטות שונות ולכן גם ה"צ´י" שונה, מאחר וביטויו בכל הרבדים הינם שונים. בברכה, בן
 
למעלה