אצלנו מתחתנים מלכתחילה עד מאה ועשרים בתקוה לבריאות אחוה אהבה שלום ורעות. אז כמובן שאין שום טעם באותה כתובה שאין בה ממש. באותה טבעת. באותו כוס. בשבירת הכוס שלא תחת חופה אמיתית, עוברים על איסור 'בל תשחית'. אמנם התלמוד במסכת ברכות תחילת פרק 'אין עומדין' מספר על תנאים ואמוראים ששברו כוס זכוכית לבנה במקרים מסויימים. אבל ברור לא בכזה אופן שיש בו משום בל תשחית. בשבירת כוס בחתונה אין משום בל תשחית, ואין כאן המקום להסביר זאת באריכות. וזה מבואר כבר לפי התלמוד הנ"ל שהזכרתי. לתת טבעת בחתונת הזהב, מאד רצוי. רצוי להוסיף גם שרשרת זהב וגם מפנינים. ולא לשכוח לתת גם צמיד. והכל בתור מתנה ולא רק בחתונת הזהב אלא בכל הזדמנות שתהיה עד לחתונת הזהב. אבל לתת טבעת קידושין כביכול בחתונת הזהב, הרי אין בכך כלום לענין, ואוליי יש בזה משום הטלת דופי בקידושין הקודמים שהיו לפני חמישים שנה. והרי חז"ל מאד נזהרים מפני הטלת דופי בקידושין, שחלילה לא יוציאו לעז על הילדים... כתובה, הרי זה שטר חתום עם שתי עדים וקנין. ונראה פשוט שכדאיי לוותר על הטקסים הפורימיים הללו. אפשר לערוך מסיבה יפה מאד, כמתאים להורים שגדלו ילדים, לכבד אותם ולהוקיר אותם ולהעניק להם אריכות ימים ושיבה טובה מתוך נחת. אבל לא מתוך הצגות פורימיות כנ"ל. אני יודע שבהצגות היו נמנעים שומרי מצוות להציג חופה וקידושין. שלא ייראה כיש בו ממשות.
