חתונות.

חתונות.

הייתי היום בחתונה, והנה הרשמים: מכירים את זה שאתם הולכים לחתונה שאתם ממש חייבים, אבל אתם בטוחים שתהיו תקועים, וזה באמת מה שקורה? נכנסתי לחתונה, נגשתי להגיד מזל טוב למי שצריך... (שיראו.) הצטלמתי קצת. (שיהיה ברור שהייתי בחתונה.) ואז נתקעתי, זו חתונה מחוץ לעיר והייתי חייב להשאר עוד, לרקודים. אז התישבתי על כיסא, ובהיתי באויר, ואתם יודעים איך זה הולך. נגש אלי אח של החתן והתחיל לדבר, קשקשנו קצת, ו--נתקענו. לא יודע, אין לי שפה משותפת איתם, חתונה תקועה כזו... אבל העיקר, היה שמייח!! חופה, ריקודים, יהודי כ"כ!! עכשיו אני סוף סוף כאן!
 
לפעמים...אין מה לעשות...

יש חתונות שחייבים להיות... למרות שזה מעצבן... חתונה ועוד אחת ואני נמצאת לבד וכולם מביטים ברחמים:"בקרוב אצלך,בקרוב אצלך" ומנחמים:"יש משהו חדש??? יהי'ה בסדר" אבל, לפעמים אין ברירה זקנים הולכים להלווי'ה של מכרים/משפחה??? הולכים. לא נעים,אבל מכבדים את המומנטום. אז הם הולכים ומתייחסים לזה כחזרה גנרלית לפני הביג שואו שהם ישתתפו. אז אני בחופה??? יש עוד תקווה... קלושה אומנם אבל היא ישנה... אז הולכת, סיבה טובה לצאת מהבית ולבלות קצת {מוזיקה,אוכל- מה רע}, ללבוש את הבגדים החדשים, ולפגוש משפחה,חברים שלא רואים כל יום.
 
למעלה