australian idol
New member
חתונה.
איכשהו, לא יודעת למה, אבל כל המדוכאים עלי אדמות מצליחים להתאסף סביבי ולשרבב לשון של חירניק חרמן שלא יצא הביתה כבר ארבעה שבועות. אני יושבת לי איזה על חצי, עם חברה במדרחוב, ומהשולחן ממול מגיע אלי איתות עצבני, אפילו משל זוהר בעכו. הבחור מפעיל את כל שיטות הצומי הסטנדרטיות ללא הצלחה. הוא דוקא נראה חמוד ולא היה אכפת לי לעשות לו טובה, אבל רבאק, קצת יצירתיות. אחרי חצי שעה נואשתי והתחלתי לשתף פעולה. בשוס הכי מוצלח הוא הציע שנלך לחבר שלו לראות איזה וידאו, וואו. מזל שלא הציע לי לבוא לראות את אוסף הבולים שלו. בדירה, לא קשה היה לנחש, החברה הרביצו דאחקות על כמה סרטים שבטח הושאלו מאיזו באסטת אבטיחים במקרה הטוב. רק חסר שיתחילו לגרבץ ולתקוע גרעפסים עכשיו ובא לציון גואל. לא יודעת למה אלוהים תמיד מחליט להתעלל בי עם חננות במסווה של ערסים. אחרי לחשושים, בסגנון מסיבת בנים בכיתה ד', הצהיר 'בעל הבית' על עייפות ופרש למיטתו. אני דוקא בניתי על איזה קומבינה עם שניהם ובסוף עם המזל שלי נשארתי עם התרמח. ההר כבר התייבש והחליט לבוא אל מוחמד. "תגיד חומד, יש לכם פה משהו להרטיב את הגרון? ואני לא מתכוונת למים." "כן..אה.. יש זחלאווי וויסקי" גימגם. "טוב תביא קרח עם הוויסקי, למה התייבשתי". אחרי עוד עשרים דקות ושלוש כוסות וויסקי הייתי צריכה שוב לקחת יוזמה. "תגיד לי, מה זה החתולים הזה??!! אין לך סרט לאנשים שעברו את גיל הבר מצווה והגיעו לגיל שאפשר להתחיל לזיין?" ראיתי אותו חוטף ארוע מוחי, הראש מריץ תרחישים של "למה התכוונה השרטוחה הזאת?" אז עזרתי, "אולי איזה כחול נחמד בשביל האוירה??" הוציא לי את 'עמנואל בהר הבית' עם חיוך 'הר הבית בידינו' על פניו וזיקפה במכנסיו. עוד בזמן ה'בקרוב' ירדתי עליו בגרון ניחר והגביר מתרווח לי בפוזה של 'נו איך אני?!!' "אולי תיכנס כבר למה אני חייבת, כולי רטובה" נשכבתי על הספה והוא עם המכנסים המופשלים החל לקפץ לכיוון שלי כמו פינגווין במצעד חגיגי בפיליפ איילנד. התחיל לשחות עליי פרפר, אמרתי "חמוד תיכנס כבר". אומר לי "אני בפנים". המשיך לקפץ עליי ואני המשכתי ללגום מהבקבוק ומנהלת שיחה ערה עם אלוהים. כעבור עוד לגימה נמרח עליי, אז הנחתי שגמר. "היית נהדר" עניתי כשעיני הפודל שלו ננעצו בי. "אני נכנס להתקלח" אמר. אני מניחה שהייתי אמורה להצטרף אבל כבר היה לי די בפוליטקלי קורקט אז אמרתי פס. בהישמע שאון המים נכנסתי אל חדר השינה והערתי את התורן לילה. "איפה.." ניסה למלמל. "הגביר? הוא כבר יספר לך בבוקר איך זיין לי את הצורה אז בוא בינתיים תתן לי את מה שמגיע לי". ידעתי שהייתי צריכה להמר עליו מלכתחילה. בבוקר שיחק אותה הרב שגל, הכין לי כוס תה עם נענע, מתוק. התה. "אני יכולה לבקש ממך משהו?" שאלתי, "פעם הבאה, גם אם אני אתחנן, אל תזיין אותי. תהיה גיבור, תתגבר על היצר." "אז מה, לא ניפרד כיזיזים?" אומר לי. "לא, אבל אם תרצה אולי נתחתן" השבתי. ארוע מוחי נוסף תקף אותו כשעיניו גילגלו תסריט אימים בו הוא מציג אותי בפני אימו. זה תמיד עובד איתם, קסם, "חתונה" שווה "בווו...".
איכשהו, לא יודעת למה, אבל כל המדוכאים עלי אדמות מצליחים להתאסף סביבי ולשרבב לשון של חירניק חרמן שלא יצא הביתה כבר ארבעה שבועות. אני יושבת לי איזה על חצי, עם חברה במדרחוב, ומהשולחן ממול מגיע אלי איתות עצבני, אפילו משל זוהר בעכו. הבחור מפעיל את כל שיטות הצומי הסטנדרטיות ללא הצלחה. הוא דוקא נראה חמוד ולא היה אכפת לי לעשות לו טובה, אבל רבאק, קצת יצירתיות. אחרי חצי שעה נואשתי והתחלתי לשתף פעולה. בשוס הכי מוצלח הוא הציע שנלך לחבר שלו לראות איזה וידאו, וואו. מזל שלא הציע לי לבוא לראות את אוסף הבולים שלו. בדירה, לא קשה היה לנחש, החברה הרביצו דאחקות על כמה סרטים שבטח הושאלו מאיזו באסטת אבטיחים במקרה הטוב. רק חסר שיתחילו לגרבץ ולתקוע גרעפסים עכשיו ובא לציון גואל. לא יודעת למה אלוהים תמיד מחליט להתעלל בי עם חננות במסווה של ערסים. אחרי לחשושים, בסגנון מסיבת בנים בכיתה ד', הצהיר 'בעל הבית' על עייפות ופרש למיטתו. אני דוקא בניתי על איזה קומבינה עם שניהם ובסוף עם המזל שלי נשארתי עם התרמח. ההר כבר התייבש והחליט לבוא אל מוחמד. "תגיד חומד, יש לכם פה משהו להרטיב את הגרון? ואני לא מתכוונת למים." "כן..אה.. יש זחלאווי וויסקי" גימגם. "טוב תביא קרח עם הוויסקי, למה התייבשתי". אחרי עוד עשרים דקות ושלוש כוסות וויסקי הייתי צריכה שוב לקחת יוזמה. "תגיד לי, מה זה החתולים הזה??!! אין לך סרט לאנשים שעברו את גיל הבר מצווה והגיעו לגיל שאפשר להתחיל לזיין?" ראיתי אותו חוטף ארוע מוחי, הראש מריץ תרחישים של "למה התכוונה השרטוחה הזאת?" אז עזרתי, "אולי איזה כחול נחמד בשביל האוירה??" הוציא לי את 'עמנואל בהר הבית' עם חיוך 'הר הבית בידינו' על פניו וזיקפה במכנסיו. עוד בזמן ה'בקרוב' ירדתי עליו בגרון ניחר והגביר מתרווח לי בפוזה של 'נו איך אני?!!' "אולי תיכנס כבר למה אני חייבת, כולי רטובה" נשכבתי על הספה והוא עם המכנסים המופשלים החל לקפץ לכיוון שלי כמו פינגווין במצעד חגיגי בפיליפ איילנד. התחיל לשחות עליי פרפר, אמרתי "חמוד תיכנס כבר". אומר לי "אני בפנים". המשיך לקפץ עליי ואני המשכתי ללגום מהבקבוק ומנהלת שיחה ערה עם אלוהים. כעבור עוד לגימה נמרח עליי, אז הנחתי שגמר. "היית נהדר" עניתי כשעיני הפודל שלו ננעצו בי. "אני נכנס להתקלח" אמר. אני מניחה שהייתי אמורה להצטרף אבל כבר היה לי די בפוליטקלי קורקט אז אמרתי פס. בהישמע שאון המים נכנסתי אל חדר השינה והערתי את התורן לילה. "איפה.." ניסה למלמל. "הגביר? הוא כבר יספר לך בבוקר איך זיין לי את הצורה אז בוא בינתיים תתן לי את מה שמגיע לי". ידעתי שהייתי צריכה להמר עליו מלכתחילה. בבוקר שיחק אותה הרב שגל, הכין לי כוס תה עם נענע, מתוק. התה. "אני יכולה לבקש ממך משהו?" שאלתי, "פעם הבאה, גם אם אני אתחנן, אל תזיין אותי. תהיה גיבור, תתגבר על היצר." "אז מה, לא ניפרד כיזיזים?" אומר לי. "לא, אבל אם תרצה אולי נתחתן" השבתי. ארוע מוחי נוסף תקף אותו כשעיניו גילגלו תסריט אימים בו הוא מציג אותי בפני אימו. זה תמיד עובד איתם, קסם, "חתונה" שווה "בווו...".