חתונה בלי אמא

[s a r i t c o c o]

חתונה בלי אמא

שלום בנות, בשבועות האחרונים אני קוראת את הספר של הופ אדלמן ולא מצליחה להירגע. תמיד ידעתי שכשאיבדתי את אמא שלי בגיל 13 החיים שלי השתנו, זה לגמרי עיצב את האישיות שלי והפך אותי למי שאני היום. היום אני בת 30, רווקה אבל גרה כבר 4 שנים עם בן זוג אנחנו מדברים כבר שנה על חתונה אבל זה פשוט לא קורה. בעיקר בגללי, אני פשוט לא מצליחה לעשות את הצעד. אני לא מצליחה להחליט אם זה בגלל שהוא לא האיש או אם זה בגלל הפחדים שלי- להקים משפחה, להתחייב, לקבל החלטה וגם אולי לכיוון השני, הפחד להיפרד ממנו. הוא הפך להיות המשפחה שאף פעם לא הייתה לי, יש לנו בית חם ביחד וכביכול הכל בסדר. אבל משהו בתוכי לא נרגע ואני לא מסוגלת לצעוד קדימה. התחלתי להבין שהדילמה הזו היא לא מקרית והיא קשורה מאוד לאובדן שחוויתי. מישהי מכן עברה סרט דומה? אני ממש לא יודעת מה לעשות. אשמח לתגובותיכן שרית.

 

[הוקוס פוקוס1]

היי לך

המקרה שלי קצת אחר ואין לי ספק שהוא אכן קשור באובדן של אמא, אמא נפטרה לפני שנתיים ותשעה חודשים אני עם בן זוגי כבר 6.5 שנים. כמובן שהוא ואמא הכירו (4 וחצי שנים). (עדיין לא קיבלתי הצעת נישואין

,אבל מדברים על זה בחופשיות) הסיפור שלי קצת אחרת כי אני יודעת שהוא האחד, אני יודעת שאותו אני רוצה ואיתו אני רוצה לחיות את העתיד. אבל קשה לי לחשוב על האירוע עצמו בלי אמא,(גם אירוע קטן) כל התהליך וההכנות בלי אמא כל התכנונים בלי אמא שהייתה הכל בשבילי אני חושבת שזה יהיה לי יותר עצוב מאשר שמח. קשה לעבור שינויים בחיים בלי אמא.. ועוד יותר לקבל החלטות. מאחלת לך שתגיעי להחלטה הנכונה ותהיי מאושרת.

 

[s a r i t c o c o]

קצת אחרת

קודם כל תודה על התגובה. כשאני מדמיינת את החתונה שלי עולות בי אותן תחושות שאת מתארת. בטוח החסרון שלה הכי יורגש ויעציב. אבל אצלי בגלל שהאובדן היה בגיל כל כך צעיר ההשפעה היא קצת אחרת. יותר ברמה האישיותית אני כמעט ולא זוכרת את עצמי בתוך משפחה חמה התחושה של הבדידות יותר מוכרת.. ובגלל זה המחשבה על משפחה משלי היא קצת מוזרה לי. ובעיקר מטריד אותי הצורך הבלתי פוסק שלי באהבה ובחום. ובחרתי בבחור שבאופן הטבעי שלו הוא לא מאוד חם ומחבק ואולי עם זה קצת קשה לי. מקווה שלא העקתי יותר מדי.. שרית.

 

[azehu]

אירוע עצוב/שמח

אני במחשבות רבות על איך אוכל לעשות אירוע גדול בלי אמי. האם אוכל לשמוח בכלל? מזדהה איתך מאד בקטע של האירוע. פחות לגבי ההתחייבות. אצלי האובדן הוא בגיל מאוחר, אין ספק שגיל 13 זה ממש צעיר. את מדברת על זה גם עם מטפל/ת? כתבתי קצת בעוד תגובות על נושא החתונה.

 

[s a r i t c o c o]

טיפול

הייתי בטיפול פסיכולוגי תקופה די ארוכה בדיעבד הגעתי להרבה יותר מסקנות לבד מאשר דרך הטיפול. כרגע אני מחפשת טיפול קצת יותר יעיל וממוקד מאשר טיפול פסיכולוגי שיכול להתפרס על פני שנים. אין לי סבלנות ואני חייבת לקבל החלטה גורפת לגבי מערכת היחסים שלי ממש בקרוב. מכירות מטפל/ת טוב?

 

[azehu]

לגבי המטפל/ת

זה שאלה של כסף. את רוצה מטפל במחיר סביר או שיש לך כסף לטובים שהם יותר יקרים?

 

[s a r i t c o c o]

מטפל/ת

הייתי שמחה למישהו יעיל וטוב ולטיפול ממוקד. אין לי הון להשקיע בטיפול ממושך. שמעתי על שיטת אימאגו מכירים?

 

[סְקָאלִי]

הי שוב,

יש לי המלצה למטפלת מאד ממוקדת, נשמע בדוק מה שאת מחפשת, באיזור המרכז. אם מעניין אותך, שלחי לי מסר אישי ואפנה אותך.

 

[efratushb]

בהחלט לא קל

גם אני בדיוק קניתי את הספר והוא מרתק.... אומנם איבדתי את אמא בגיל יחסית בוגר אבל אני בהחלט מבינה את העיניין הזה שהמוות והאובדן משאיר אחריו שינויים ומהפיכה.. אני מקווה בשבילך שתעשי את הדבר הכי נכון עבורך ומאחלת לך הצלחה.... לא קל אבל אפשרי. את צריכה משפחה קטנה משלך. שולחת חיבוק והמון כח

 

[סְקָאלִי]

שלום שרית,

קודם כל, אם אני לא טועה את חדשה בפורום. אם לא - מתנצלת. אם כן - ברוכה הבאה! הנושא שהעלית מוכר לי מאוד. באיזשהו מקום אני מוצאת את עצמי בפרדוכס הזה, שמצד אחד, בגלל ההיסטוריה שלי כל כך חשוב לי הקשר המחייב והידיעה שהאחר תמיד יהיה שם בשבילי. ומצד שני, כל כך קשה לי להכנס להתחייבות - כל התחייבות שהיא. לא רק בזוגיות, גם בעבודה, בחוזה לדירה, בכל קשר מחייב ... באשר לחתונה - איכשהו מצאתי את עצמי תמיד בדרכים אלטרנטיביות - נישואים אזרחיים בחו"ל, הסכם לחיים משותפים ... עם הסברים נסיבתיים כמובן, אבל אולי לא?...