חתונה או פרידה

[seeyou]

אתה לא מרגיש בשל לחתונה ובטח לא לילדים?

אני מבין אותך

אם החברה שלך ( 3 שנים יחד) עדיין רוצה אותך לשלב הבא סימן שאתה "בשל"

-הרי נשים "מבינות" טוב יותר בבישולים

מבטיח לך שלמחרת החופה כבר תרגיש בשל

יוסי

 

[LeeLah]

מתי אתה תכננת את הדברים האלה? אם בכלל?

אפילו אם תכננה שילדים היא מביאה בגיל 30, תוכניות משתנות עם החיים... הרי במילא אם היא תצטרך לצאת לרווקות ולחפש מישהו חדש זה יכול לקחת יותר זמן שהיא תמצא אותו ותגיע איתו לשלב של חתונה וילדים. מצד שני ברור שאתה לא יכול לגרור אותה עכשיו עוד 5-10 שנים....

מנגד, אם חתונה וילדים זה לא מה שתכננת כבר עכשיו אבל זה לא משהו שאתה ממש לא רוצה, יתכן שתוכל להתגמש בשבילה ולהקדים קצת את התוכניות.

השאלה אם הקשר שווה את זה כדי שמישהו מכם או שניכם תגמישו את התוכניות שלכם, ואם הצרכים של כל אחד מכם - שלה להתחתן ולהביא ילדים ושלך לא להתקדם לכיוון הזה - בוער בעצמותיכם או לא (אם היא מחכה מגיל צעיר להיות אמא, זה קצת לא פייר לבקש ממנה לחכות ולחיות אמא מבוגרת יחסית).

 

[גברת מנוסה]

מזכיר את הסיפור של נינט ויהודה לוי, לא? הוא רצה להתחתן ולהקים משפחה והיא לא כל כך....
ומה קרה?
היא רוצה להתקדם ל level הבא כי הנוכחי מיצה את עצמו מבחינתה ולך מאד נוח בנוכחי.
האם אתה מוכן להתקדם או לא? ואם לא, היא תחפש לה מישהו אחר.
בהצלחה בהחלטה ומה שתחליט שיהיה רק טוב.

 

[סטנגה Joe]

לך עם הלב שלך

תנסה לחשוב מה גורם לך להיות "לא בשל".
תחשוב האם היא באמת האישה שאתה רוצה לידך.
תעשה עם עצמך חושבים ותחליט.

 

[ivgy1980]

בעצם, עושים לך סחיטה רגשית. יפה!

 

[גרגשי]

הייתי שם

אני לא התנגדתי עקרונית לנישואין וידעתי שמתישהו כן אתחתן, אבל לא היה לי רצון משל עצמי להתחתן והרגשתי גם מאוד לא מוכן. אותה מאוד מאוד אהבתי ולא רציתי לאבד אותה, והיא מאוד מאוד רצתה להתחתן כי המשפחה לחצה עליה. זו הוביל אותנו (כשהיינו ביחד שנתיים) למצב שנפרדים או שמתחתנים.
בסופו של דבר החלטתי להתחתן איתה. השיקול שלי היה שאהבה כזו נדירה מכדי לוותר עליה, ומה שאני קורא לו חוסר מוכנות הוא פשוט פחד משינויים. הייתי בגיל הנכון וחשבתי שאם אנשים אחרים מצליחים להקים בית בגיל כזה, אין סיבה שאני לא אצליח.

הגירושין היו די ידידותיים. הייתי מאוד מחוייב לקשר ולכן היינו נשואים תקופה לא קצרה, למרות שהיה ברור די מהתחלה שזו היתה טעות חמורה (בגלל זה לא עשינו ילדים). היו הרבה גורמים שלא אפרט. אני לא חושב שחוסר המוכנות שלי היה הגורם העיקרי, אבל בכל זאת, אני חושב שהיתה לזה השפעה.
כשהתאהבתי בה בכלל לא חשבתי על חתונה ולא תכננתי את התפקיד שלי כבעל ולא חיפשתי רעיה. לא בחנתי אותה במשקפיים האלה, ובכלל לא ידעתי מה אני רוצה מאשה ומבית. כשהחלטתי שאני מתחתן רק כדי לשמור אותה איתי, כמובן שלא התחלתי לבחון אותה מחדש. בסופו של דבר התברר שאנחנו שמים דגשים על דברים שונים מאוד בחיים, וההתאמה שהיתה לנו כחברים לא היתה ההתאמה שדרושה לזוג נשוי. גם נדרשו ממני ומשגרת החיים שלי שינוי והתאמה למסגרת של הנישואין ולא הצלחתי לבצע אותם. זה נבע כנראה (גם) מחוסר המוכנות שזיהיתי בעצמי, וגם מזה שהמוטיבציה שלי להיכנס להרפתקה הזו לא היתה מתאימה ולכן לא הספיקה.

לסיכום, המסקנה שלי מזה היתה שכדי לבצע שינוי כזה גדול בחייך, אתה צריך לרצות אותו, ולא להידחף אליו. גם אם תחליט ללכת על זה, תתכונן היטב, ובחן את הקשר בצורה המתאימה. אתה אוהב אותה כחברה, זה לא אומר שהיא מתאימה לך כרעיה.

---
אגב, המסקנות נכונות גם לצד השני. צריך שילוב של אהבה ורצון להתמסד. כמו שאהבה לבד לא מספיקה, גם רצון להתמסד לא מספיק לבדו. במקרה שלי, בדיעבד גיליתי שהאהבה לא היתה הדדית. היא כל כך רצתה להתחתן שהיא הסכימה להתפשר עלי. כמו שהבנת, זה לא יצר חיי זוגיות בריאים כל כך.
אני לא יודע אם זה המצב אצלך, אבל עצם נתינת האולטימטום מחשידה קצת. למישהי שבאמת לא יכולה בלעדיך יהיה קשה להסתכן בעזיבה שלך. יכול להיות שהיא אוהבת אותך, אבל יכול להיות גם שהיא מרגישה שאתה רוצה אותה יותר ויש לה נקודת כח. אתה מכיר את המקרה שלך טוב יותר ממני ותוכל לבחון בעצמך מה האפשרות הנכונה.