וגם
יש בעצם שתי אפשרויות: סיבה בריאותית או סיבה התנהגותית.
 
תמיד רצוי קודם כל לשלול סיבות בריאותיות: טפילים (פרעושים, קרציות, סקביאס וכד'), עקיצות שונות, רגישויות (למזון, לקרדית האבק או למשהו אחר), פציעות נסתרות, דלקות ועוד. זה תפקידו של הוטרינר שלכם.
 
אחרי שעוברים ושוללים את כל האפשרויות הבריאותיות, מתחילים לבדוק כיוונים התנהגותיים. בדבר כזה, שיש לו אספקט פיזי של פגיעה עצמית, יתכן שעדיף לפנות ישירות לוטרינר התנהגותי (שזה וטרינר עם הכשרה רשמית מיוחדת נוסף על לימודי הוטרינריה הרגילים - המקבילה לפסיכיאטר לחיות מחמד). יש שתי וטרינריות כאלו עם הכשרה רשמית: ד"ר נעה הראל וד"ר עפרה גלילי. אפשרות נוספת זאת יועצת חתולים, שזה יותר כמו פסיכולוג מאשר פסיכיאטר, בד"כ אין הכשרה רשמית במסלול הזה ומסתמכים על מוניטין.
מדובר באנשים עם נסיון רב בחתולים, שגם לימדו את עצמם כמה שאפשר, וצברו הצלחות בתובנות לגבי זיהוי אלמנטים מלחיצים או מעוררי חרדה העלולים לגרום לתגובה התנהגותית מהסוג הזה.
