חששות

[noa199210]

חששות

בוקר טוב בנות
אני ובעלי מאוד רוצים ילד(אני 25 והוא 29), מנסים חודשיים+ בערך מאז החתונה.
בהתחלה היה לי לחץ לא נורמלי שזהו אני רוצה ילד, אני מוכנה פיזית ונפשית לזה, ראיתי המון סרטונים בנושא, קראתי מאמרים, חרשתי על פורומים..
ופתאום בימים האחרונים הכה בי חשש שאולי זה יהיה מעמסה עליי? אולי פתאום החיים ישתנו בצורה מאוד משמעותית ולא יחזרו למה שהיו קודם לעולם (ברור לי שהחיים ישתנו, אבל מפחדת שישתנו לרעה)..
אני כן רוצה ילד בכל מקרה, אבל מעניין אותי לשמוע מה אתן חושבות על זה ואיך אתן הרגשתן כשרציתן כבר ילד.

 

[Mitzi34]

אני ממש לא "נורמלית"\שגרתית בנושא

אנחנו התחתנו שהיינו בני כמעט 27 (הוא 28) וילדתי את ביתי הראשונה שהייתי בת 29 (הוא 30) אחרי הרבה לחץ מצידו...
אז הייתי סטודנטית והיה נראה לי קשה לשלב לידה יחד עם תואר בהנדסה, אבל בסופו של דבר הוא טיפטף לי לראש לאט לאט ובאמת רציתי את זה בסופו של דבר. ילדתי באמצע שנה רביעית וזה בהחלט היה מאתגר אבל גם נתן לי יותר חופש להישאר בבית איתה.
רוב האנשים תוך 2-3 כבר חושבים על ילד נוסף אבל הבת שלי חגגה עכשיו 5 ורק לפני שנה בערך הייתי מסוגלת לחשוב על עוד ילד, מכל מיני סיבות (עבודה, סיבות זוגיות, ואני גם לא ממש טיפוס של ילדים צמודים) בנתיים אנחנו מנסים כבר 7 חודשים (התכנון היה ללדת באביב שהיא תהיה בת 5 וקצת אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד)
בכל מקרה גם עכשיו יש לי המון חששות איך זה יראה עם 2 ילדים ואיך נסתדר כלכלית וגם תפעולית (אני עובדת משרה מלאה פלוס פלוס וכל ילד נוסף זו לוגיסטיקה נוספת ומורכבות)
אבל מה שהבנתי זה שאי אפשר לחפור בנושא יותר מידי....ולפעמים צריך להגיד פשוט יהיה מה שיהיה..
בכל אופן כל ילד זו כאפה לזוגיות, אצלנו זה ממש טלטל את הספינה בפעם הראשונה.
אולי אחרות יחלקו סיפורים קצת יותר אופטימיים....
&nbsp
&nbsp

 

[talush2005]

מאד מבינה אותך - דעתי האישית

בגדול , לדעתי אף פעם לא באמת מוכנים לילד כי זה הופך את החיים והם לעולם לא חוזרים להיות כמו שהם היו. זה לא תמיד רע, אבל זה כמובן לא פשוט להסתגל להורות ולהבין שאין דרך חזרה.

לדעתי האישית בלבד - לא חושבת שזה קשור רק לגיל, אלא הרבה יותר לשלב בו אתם בחיים. אני עוד חצי שנה כבר בת 30 (לא התיחסתי רק למספר עצמו בשיקול).
אני חיכיתי לשלב שבו שנינו נהיה יחסית מבוססים כלכלית , ומקצועית בשביל להתחיל לנסות. לא רציתי להכנס למשהו שאני לא פנויה אליו ב100 אחוז ולא בזמן שאני עוד עסוקה בבניה של עצמי . (אני עשיתי הסבת מקצוע בגיל 27 רק למשהו שונה לחלוטין מהתואר שלי).
מיליון אחוז שאם היתי מצליחה להתבסס מקצועית וכלכלית קודם היתי עושה את זה קודם .

כמובן שזה לא תמיד מסתדר כמו שרוצים והשיקולים שונים מזוג לזוג... ואם כבר מגיעים לגילאים יותר גדולים אז יש גם ענין של שעון ביולוגי שמכריע קצת.

אז אם את שואלת אותי - בגיל 25 אם את מרגישה כבר שאת מבוססת יחסית ולא צפוים לך הרבה שינויים , אז סבבה ואם לא עוד אין ענין של שעון ביולוגי ואפשר לחכות.

זו דעתי האישית
בהצלחה

 

[noa199210]

תודה

אפשר להגיד שאנחנו די מבוססים- יש לנו דירה שקנינו, רכב חדש, טסים לחול פעם בשנה, קונים מה שרוצים..
בעליעובד ב2 עבודות כרגע כבר 4 שנים ומחכה לתעודה במקצוע שלו ויחפש עבודה בתחום שלו..(אחת מהעבודות כרגע בתחום שלו)
אני פחות בקטע של עבודה כי אני שונאת את זה, לא הצלחתי להגיע לפסיכומטרי שמספיק למקצוע שרציתי לעסוק בו, וזה כבר לא יקרה..וגם אין לי חשק ללמוד משהו ספציפי..
כרגע אני עובדת במקום שאני לא הכי מרוצה ממנו,
בגלל שעות העבודה(07:00-17:00) והמקום עובר מיקום ליותר רחוק. אבל לא יודעת אם אצליח למצוא משהו באותה משכורת..לכן כרגע נשארת.
אני לא מפחדת כלכלית, אני יותר מפחדת שזה ישפיע לנו על הזוגיות.
אנחנו גם ככה לא מהזוגות שיוצאים ,מעדיפים את הבית והמשפחה..אבל בכל זאת מפחדת חח
יש לנו כלבה, היא ממש כמו ילד..ישנה איתנו, מתכרבלת, לא יכולה בלעדינו וצמודה לתחת כל רגע שאנחנו בבית..היא לוקחת את רוב התשומת לב משנינו ולפעמים אני מרגישה שהוא מעדיף ללטף אותה מאשר אותי(קנאית חח)
אני מפחדת שפתאום הילד יזיז את הזוגיות שלנו הצידה ושאחד מאיתנו (הפחד שלי שזה יהיה בעלי) יהיה יותר בקשר עם הילד מאשר עם הבן זוג.

 

[talush2005]

בסדר גמור

יש כאלה שמוצאים עבודה שהם אוהבים או מקצוע שהם אוהבים רק בגיל 35 גם ואז הסדר שונה קודם ילדים ואז מקצוע. זה לגמרי סדר עדיפויות אישי וגם משתנה מאדם לאדם. וגם המושג מבוססים ופנויים לילד מאד משתנה מאד לאדם. להחליף עבודה זה לא כמו להחליף מקצוע בכל זאת אז לא היתי דואגת מזה.

לגביי הפסיכומטרי, עשיתי מיד אחרי צבא - קבלתי פחות מ500 חשבתי שזהו שאין לי עתיד פה ושקלתי לעזוב את הארץ חח . סבלתי ממנו ממש.
היום יש לי תואר שני, ושני התארים שלי מאוניברסיטה (לא הפתוחה) וסימתי עם ממוצע 90 פלוס.

בעיניי המבחן קובע רק רמת מהירות ודיוק. במקצועות לא ריאליים,באמת אין לזה משמעות אז לא תתיאשי. לא מנבא כלום. לכן גם רצו לבטל אותו 100 פעם.
את עוד תוכלי ללמוד - ולמצוא משהו שאת אוהבת לעשות. אולי תעשי עוד פסיכומטרי (אני לא היתי מוכנה לשמוע על עוד אחד) ואולי שתחליטי מה ללמוד תתקבלי בנתיים למכללות או לפתוחה שהם לא פחות טובים.

בגיל 25 יש לך הרבה זמן להכל שזה מעולה והחיפוש העצמי באמת אצל הרוב קורה בשנים האלה 25-30 וגם אחריי יש לא מעט.
(וכן ה4 שנים הפרש בינינו מאד משמעותיות

בהצלחה לכם במה שתבחרו !

 

[noa199210]

לגבי הלימודים

איך הצלחת להתקבל לאוניבריסטה?
לי ממוצא בגרויות 86 ואת הפסיכומטרי עשיתי 3 פעמים..אני ממש לא מעוניינת לגשת שוב.
לצערי העבודה גוזלת כל כך הרבה שעות מהיום וכוח נפשי ופיזי שאני פשוט לא אצליח ללמוד בשעות הערב.זה גם מפחיד בהקשר של להביא ילד..השעות עבודה..

 

[talush2005]

אהה הבנתי

לי היה ממוצע בגרויות מאד גבוה אז כנראה שזה איזן את זה ..

אז אולי עדיף לך לשפר בגרויות ולא פסיכומטרי. יש מחקרים שמוכיחים אגב שיש אנשים שאפילו שהם טובים בלימודים בפסיכומטרי לא יעמדו , בגלל שזה דורש מיומניות שלא לכולם יש לצערנו. לי אין.

וכן לא פשוט לשלב עבודה ולימודים. עשיתי את זה בתואר שני לפחות, ושיש גם ילד בתמונה אז בכלל. אבל אם את לא יודעת כרגע מתי תרשמי ללימודים אז אין לך באמת מה לחכות לזה. זה בסדר גם להחליט שכרגע משקיעה בילדים ובעתיד ללמוד. אנשים עושים את זה ..

 

[מנעמים]

מבינה אותך

ילדים (ובעיקר הילד הראשון) זה דבר מלחיץ! אני בדעתי מאמינה שאם את מרגישה מוכנה פשוט ללכת על זה. ובכלל אני בדיעה של לא לחכות יותר מידי... אני ילדתי לידה ראשונה בגיל 30 בגלל שהייתי בלימודים ואחכ לקח זמן וכו ואני מרגישה שזה היה מאוחר לי קצת.
וכרגע מנסה להיכנס להריון שוב (שלישי) וגם מלאת חששות... איך מסתדרים עם 3 בחורף (רציתי גם ללדת באביב אבל לא הלך)? אין לי עזרה, איך מתמודדים? מצד שני ממש מתחשק לי עוד תינוקי ואני מרגישה שחבל על הזמן ולא רוצה לחכות עוד.