חששות...

[ניליס2]

חששות...

שבוע 39... לידה 2 .
עד אתמול קיוויתי ללידה בכל יום. פתאום מאתמול החלו חששות...
אני מפחדת מלידת בזק. מפחדת שלא אספיק להגיע לבית חולים ואלד בבית (בדר"כ זה נשמע לא רע ללדת בבית, אבל עדיף להיות מוכנים לזה מראש.).
אני מפחדת מסיבוכים בלידה .
אני מפחדת מהפרידה מהבן הבכור וההתמודדות שלו עם היעדרי ועם האח החדש . אני מפחדת להעדר יותר מהנדרש (עקב סיבוכים) בהקשר של הפרידה ממנו.

ואני לא רוצה שהחששות האלה יעקבו את הלידה עוד יותר...
כל כך רוצה להיות אחרי...

(אני חייבת לציין שציפיתי ללידה הזו מאד מאד, בערך מאז הלידה הקודמת. אולי זה מרוב תכנון וקריאה והכנה ופחד להתאכזב ?)

 

[שונצו]

אצלי זה היה בדיוק הפוך

מרוב שלא רציתי ללדת בבית חולים, משכתי את הזמן בבית ובסוף גם ילדתי בבית, באופן בלתי מתוכנן (כלומר לא התארגנתי לזה מראש. כאמור כן היה לי רצון ללדת בבית)- בלידה הראשונה.

אני יודעת שזה בטח לא עוזר לך

הלוואי שיכולתי להפיג את החששות שלך.....

 

[ניליס2]

אולי זה עוזר...

החלטתי אתמול (בתשובה לחשש מלידה בבית) פשוט להתכונן ללידה כזו:
הכנתי מגבות בבית ובאוטו,
דיברתי עם הבנזוג על הנושא "ומה עושים" (מקרים ותגובות).

החלטתי שזה "הדבר הרע הכי טוב שיכול לקרות לנו".

 

[שונצו]

זה בדיוק מה שאנחנו עשינו בלידה השניה....

בגלל שהלידה הראשונה היתה כל כך מהירה, ובגלל שהפעם הוחלט שאיך שמתחילה לידה (צירים ו/או ירידת מים- הלידה הראשונה התחילה עם צירים. השניה דווקא בירידת מים) נוסעים לביה"ח (לצערי הרב מאוד כמובן), היה לשנינו ברור שקיים סיכוי שהילד יוולד באוטו, בדרך לביה"ח.

אז האיש שלי שם סדינית על המושב ליד הנהג...
בבית לא הכנו שום דבר, כי היה ברור ב-99 אחוז שלמרבה הצער בבית הוא לא יוולד...

 

[ניליס2]

למה היה ברור?

 

[שונצו]

אויש, הייתי אמורה לשרשר אלייך ושרשרתי

לעצמי בטעות...

 

[שונצו]

בגלל התנאי הראשון שציינתי- אני יולדת מהר

הלידה הראשונה נמשכה כשעתיים וחצי, השניה כנראה הייתה נמשכת כשלוש שעות אם לא הייתי נוסעת לביה"ח, מה שעיכב את הלידה (בפועל נמשכה חמש שעות).

 

[דסי דולה צפונית]

חששות וגלים אחרים..

יש את החשש
ויש את החשש מהחשש..
אל תחששי לחשוש... פחדים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו ובטח ובטח מהריון ולידה. מי לא מפחדת לפני הלידה??! כל אחת והחששות הפרטיים שלה כמובן,
החכמה היא איך לא לתת לחששות יותר כח, איך לא לתת להם להשתלט עלינו ולנהל אותנו.
עצם העובדה שאת מזהה אותם, מודעת להן - כבר עשית חצי דרך אל החופש מהם. אפשר ממש לתת להם שמות ולשחק "תפוס את המחשבה" - בכל פעם שחשש שאת מכירה עולה בך, זהי אותו, צייני לעצמך - הנה הוא, נקבי בשמו. אל תפחדי ממנו. הנה הוא בא והנה הוא הולך, כמו ציר.

 

[ניליס2]

רעיון מקסים!

חששות = "צירים מנטליים". אשתמש ברעיון הזה!

תודה.

 

[אמאשלשלושה]

איזה משפט מקסים.

כל כך דייקת אותו. תודה.
מקווה שאת מרשה לי לצטט אותך.