חששות
מיכל שלום, אני אם חד הורית לילדה בת שנה. עוד כשהייתה בת שבוע אבא שלה החל להעלם לימים שלמים וגם שבועות, אני עדיין לא בת 25 ואני סטודנטית לחינוך מיוחד וספרות. למרות התקופה הנוראה שחוויתי מצד אבא שלה שלא הפסיק להתעלל רגשית ומילולית הצלחתי לגדל את הבת שלי ברוגע ושלווה לא נתתי לו להשפיע עליה בשום דרך שהיא- כמובן שכולן היו שליליות מאוד. אחרי חצי שנה חזרתי לגור אצל ההורים בגלל הלימודים (ם השעות הארוכות) וגם כדי שיהיו עוד אנשים סביבה תמיד, נכון לעכשיו נראה כי עשיתי את כל ההחלטות הנכונות בגידול שלה וגם החינוך שלי הוא טוב (כתבתי לך בתוכנית הבוקר- בנושא האוכל בגיל שנה) כי היא ישנה כבר בשבע וחצי היא משחקת יפה מציירת יפה היא ילדה רגועה. כמו שאת בוודאי מבינה, וויתרתי על עצמי לגמרי ואני חייה, כרגע על מנת שלה יהיה טוב בהווה ובעתיד. אני לא יודעת אם זה טוב באמת העניין של החזרה להורים, כי מצד אחד הם עוזרים לי המון, התמיכה שלהם היא כלכלית ונפשית ודי מפנקים אותי פה עם העזרה בכביסות ובנקיון- העוזרת של הבית מנקה גם אצלנו, אנחנו גרת ביחידת דיור די גדולה והיא במרתף של הבית, חוץ מזה שזה מרתף לא באמת מרגישים שזה מרתף כי יש שם הכל מקלחת שירותים שלושה חדרים ומטבח. השאלה היא שוב זה מרתף האם זה בכלל בריא.. והאם זה טוב שחזרתי להורים כי לפעמים אני מרגישה כמו ילדה במובן של קצת מתערבים וקצת גונבים לי את הקרדיט של ההצלחה בהתמודדות.. אני בטחה שזה נשמע קצת מתפנק אבל אני מאוד מבולבלת ומאוד חוששת. התינוקת שלי עדיין לא הולכת או עומדת לבד _בת שנה וחודש) וזה קצת מדאיג בהתחשב בעובדה שהיא זחלה בגיל 3 חודשים..ואולי זה קשור לזה שאין מספיק מרווח למרות שרוב הילדים גדלים בגודל של מרווח כזה... מה אפשר לעשות בכדי לעודד אותה לעמוד לבד וללכת?
מיכל שלום, אני אם חד הורית לילדה בת שנה. עוד כשהייתה בת שבוע אבא שלה החל להעלם לימים שלמים וגם שבועות, אני עדיין לא בת 25 ואני סטודנטית לחינוך מיוחד וספרות. למרות התקופה הנוראה שחוויתי מצד אבא שלה שלא הפסיק להתעלל רגשית ומילולית הצלחתי לגדל את הבת שלי ברוגע ושלווה לא נתתי לו להשפיע עליה בשום דרך שהיא- כמובן שכולן היו שליליות מאוד. אחרי חצי שנה חזרתי לגור אצל ההורים בגלל הלימודים (ם השעות הארוכות) וגם כדי שיהיו עוד אנשים סביבה תמיד, נכון לעכשיו נראה כי עשיתי את כל ההחלטות הנכונות בגידול שלה וגם החינוך שלי הוא טוב (כתבתי לך בתוכנית הבוקר- בנושא האוכל בגיל שנה) כי היא ישנה כבר בשבע וחצי היא משחקת יפה מציירת יפה היא ילדה רגועה. כמו שאת בוודאי מבינה, וויתרתי על עצמי לגמרי ואני חייה, כרגע על מנת שלה יהיה טוב בהווה ובעתיד. אני לא יודעת אם זה טוב באמת העניין של החזרה להורים, כי מצד אחד הם עוזרים לי המון, התמיכה שלהם היא כלכלית ונפשית ודי מפנקים אותי פה עם העזרה בכביסות ובנקיון- העוזרת של הבית מנקה גם אצלנו, אנחנו גרת ביחידת דיור די גדולה והיא במרתף של הבית, חוץ מזה שזה מרתף לא באמת מרגישים שזה מרתף כי יש שם הכל מקלחת שירותים שלושה חדרים ומטבח. השאלה היא שוב זה מרתף האם זה בכלל בריא.. והאם זה טוב שחזרתי להורים כי לפעמים אני מרגישה כמו ילדה במובן של קצת מתערבים וקצת גונבים לי את הקרדיט של ההצלחה בהתמודדות.. אני בטחה שזה נשמע קצת מתפנק אבל אני מאוד מבולבלת ומאוד חוששת. התינוקת שלי עדיין לא הולכת או עומדת לבד _בת שנה וחודש) וזה קצת מדאיג בהתחשב בעובדה שהיא זחלה בגיל 3 חודשים..ואולי זה קשור לזה שאין מספיק מרווח למרות שרוב הילדים גדלים בגודל של מרווח כזה... מה אפשר לעשות בכדי לעודד אותה לעמוד לבד וללכת?