חששות של הריון שני

לולי283

New member
חששות של הריון שני

הי לכן,
במהלך ההריון הראשון שרצתי פה הרבה ובכלל הרהרתי המון בלידה פעילה טבעית, והיתה לי לידה פעילה די טובה, אם כי מהירה ואינטנסיבית מדי לטעמי, כך יצא שהגעתי לצירי הלחץ בבית החולים באפיסת כוחות ולא יכולתי באמת ללדת כפי שרציתי (הגוף היה מותש, לא היה לי כוח לעמוד או לשנות תנוחה בלי תמיכה והמיילדת לא יצאה מגדרה לעזור לי לזוז ואפילו להיפך, בכוחותיי האחרונים עוד התווכחתי איתה לגבי חיתוך איזור החיץ שהתעקשה לבצע), אבל בסה"כ אני לא מתלוננת כי בגדול היה ממש בסדר, והפוסט בכלל היה אגדי.
בכל אופן אני בהריון שני עכשיו ויש לי כמה תהיות שהתחילו לצוף להן, חשבתי להתייעץ אתכן קצת.
1. מה אפשר לעשות על מנת לא להגיע לצירי הלחץ עם הלשון בחוץ?
2. איך להיערך מבחינת איזור הפירנאום על מנת לצמצם את הסיכויים לחיתוך חוזר? האם זה בכלל אפשרי אחרי חתך יזום בלידה ראשונה? (למען הסר ספק עשיתי עיסוי פירנאום בהריון הראשון, אפי נו- לא נראה לי בשבילי, מכאני מדי)
3. מנח רוחבי....אני יודעת שעוד מוקדם לדבר (אני בשבוע 26), ואני יודעת שהעוברית עוד קטנה ויש עוד סיכוי מצוין שתתהפך אבל כרגע המנח הוא רוחבי, ולפני כן היה עכוזי, וכבר שבועות רבים שאני מרגישה בעיטות באותו אזור, למטה, ואני מתחילה לחשוש. מה שהכי מפחיד אותי זה לעבור ניתוח קיסרי (כמובן שיש דברים אחרים שיותר מפחידים אותי אבל נניח אותם בצד) ובמנח עכוז פחות חששתי כי תמיד אפשר לנסות היפוך, וגם אפשר לנסות ללדת עכוז עם רופא מתאים, אבל מה עושים עם מנח רוחבי? הרופא שלי אמר שרוחבי שווה לקיסרי, אין אפשרות ליילד וגינלי עם אף רופא ובשום בי"ח, וזה ממש מדכא. בקיצור, מעניין אותי אם אתן יודעות משהו אחר, סתם לכל מקרה שלא יהיה

וזהו, ורק שתדעו שאתן מקסימות ואני לומדת מכן המון....
 
מנסה לענות

לגבי התשישות בשלב השני של הלידה -
הגיוני וטבעי להגיע לסוף הלידה עייפה אחרי מסע ארוך, בעיקר בלידה ראשונה. ולכן, מה שאני ממליצה לכולן - לחסוך כוחות. ז"א:
1. בחודש תשיעי - להוריד הילוך ואפילו 2, לנוח המון, לשתות ולאכול טוב, לקחת תוספים שצריך, להתפנק כמה שאפשר.
2. כשמתחילה הלידה - להכנס למיטה. כן, ממש. עד שאת לא יכולה לשכב יותר, כשהצירים מתחזקים ומרגיש לך לא נכון יותר לשכב.
3. בהפוגות בין הצירים - לנוח. לדבר כמה שפחות, להניח את הגוף בצורה נוחה שתוכלי להרפות אותו. נשימות ארוכות. כל דקה של מנוחה היא זהב. כדאי למצוא תנוחה שהיא טובה לך להעביר בה את הצירים וגם לנוח בין לבין, כמו ישיבה על כדור והשענות קדימה על משהו נח (בעלך? מיטה? ערמת כריות על שולחן?) או עמידת שש והשענות קדימה על הכדור או על כריות וכו.
4. תזונה במהלך לידה - חשוב מאד מאד להזין את הגוף במהלך הלידה. אם את רעבה - תאכלי. משהו קטן כל שעתיים - כמה ביסים מתפוח, פירות יבשים, טוסט. מה שבא. אם בא לך יותר - מעולה. אם לא בא לך - זה לא משנה. משהו קטן כל שעתיים. אני רואה את זה כל כך הרבה בלידות שנשים שלא מזינות את עצמן בלידה סובלות - או שהצירים לא אפקטיביים או נעלמים, מתקצרים, או שהיא פשוט מותשת ואז יש ירידות בדופק או שהיא לא יכולה ללחוץ אם צריך. לאכול. (גם אם הצוות ממליץ לא.. לסגור את הדלת ולאכול. אל תגידי שאני אמרתי..) יש מחקרים יפים על העניין הזה. עדיף לא לאכול מתוקים כי הם מעייפים בסופו של דבר.
5. לשתות. המון. בעיקר מים. שיהיה לידך בקבוק עם פיית ספורט ובעלך יכול להיות זה שמזכיר לך לשתות כל הזמן.

מבחינת חתכים / קרעים: אני לא יודעת מה היה אצלך בלידה ולמה המיילדת החליטה לחתוך. תכלס הכי חשוב - לא ללחוץ! להיות על 6 - הכי טוב אם אפשר. וכשהראש מתחיל להופיע - לקחת את הזמן, לנשוף ארוך ארוך בין ציר לציר. כמה שיותר לאט זה יותר טוב (כן זה קשה, כי שורףףףף..). לעשות תששששש בזמן ציר או לפתוח את הפה גדול גדול, הכי גדול. מה שמסתדר לך יותר (מי שיהיה איתך יכול להזכיר לך). לבקש מהמיילדת לא להכניס לך ידיים לנרתיק. לשפוך שמן - כן. אם את יכולה לתרגל הרפייה לרצפת האגן זה מצויין, ואם תוכלי להרפות בזמן צירי הלחץ זה הכי טוב. (אפשר לתרגל בזמן שעושים קקי, לא ללחוץ, להרפות ולעשות תששש..)

מנח רוחבי - כל מה שנכון למנח עכוז נכון גם לרוחבי מבחינת היפוך - מוקסה, דיקור, טיפול מים, תנוחות הפוכות, הרפיית הבטן וגם - היפוך חיצוני.
 

הסהר

New member
שאלה לגבי "לא ללחוץ" -

אני מכירה את ההמלצה הזאת, ובכל זאת, בלידה של בתי הבכורה אמרו לי - ללחוץ, ללחוץ, ללחוץ.
לא ברור לי במאה אחוז מה היה שם, הבנתי שלא היו לי צירי לחץ, אלא נשארו לי צירים "רגילים" גם אחרי שעתיים פלוס של פתיחה מלאה.
הרבה זמן (נצח?) התאמצתי ללחוץ.
בסופו של דבר הגיע רגע שבו הרגשתי את הפספוסה יורדת, כאילו משהו אחר השתלט עלי, שיניתי תנוחה - והבנתי שהלידה מתחילה. כאן כבר היה לי יותר קל ללחוץ, ועדיין, בהוראת המיילדות, התאמצתי ללחוץ, ללחוץ, וללחוץ.
אני לא מצפה שתעשי/ו ניתוח של הלידה שלי על פי התיאור הזה, אבל כן מעניין אותי לשמוע את דעתכן המלומדת - מה היה שם ? ומה עם נשים שאין להן צירי לחץ וחיייבות לעשות את העבודה מכוח עצמן ?

תודה
 
ללחוץ או לא ללח

בעיקרון אצל אישה בריאה שאינה מאולחשת יופיעו צירי לחץ מיד בפתיחה מלאה (יש נשים שהם נתחילים כבר לפני, יש נשים שצריך לחכות בשקט בלי להפריע עד שהם מגיעים.) לפעמים לוקח להם זמן להגיע. נאמר בתנאים אידיאלים אם כל המדדים תקינים ואמא ותינוק מרגישים טוב אפשר לחכות גם שעתיים ואף יותר. בבתי החולים אין אפשרות לחכות כל כך הרבה זמן, אפילו אם המיילדת ממש מאמינה שזה הדבר הנכון.. יש נהלים שמגדירים מתי צריך להתערב (לידה ראשונה ללא אפידורל - אחרי שעתיים מפתיחה מלאה.) ואם רואים שזה עוד מעט קורה אז אפשר למשוך עוד קצת, אז נשמע שהיו איתך סבלניים... אבל זה לא אומר שמשהו היה לא בסדר אצלך.

וגם אם צירי הלחץ מופיעים בזמן - לא תמיד אפשר "לא ללחוץ", לפעמים הרפייה ונשיפה ארוכה לא מקדמים את התינוק מספיק טוב ויש צורך לעזור לזה לקרות. אבל ברב המקרים יש פשוט חוסר סבלנות, ונהלים שלא מאפשרים את העניין.

אז אני לא יודעת מה היה אצלך כמובן, אבל מנסיוני בלידות בבית חולים - בדרך כלל מה שגורם למיילדות להלחיץ יולדת זה בדרך כלל או כי זה מה שהיא מכירה ומאמינה שעובד, או שלפי השעון כבר מתחיל להיות מאוחר והנהלים לא מאפשרים ליולדת לקחת את הזמן.
כשאומרים "לא ללחוץ" מתכוונים לא להוסיף באופן יזום על הלחיצות שהגוף לוחץ בעצמו. (זה רפלקס. אי אפשר להתנגד לו כשהוא מגיע).
כדי לא ללחוץ צריך קודם כל להאמין שזה הדבר הנכון בשבילך, וצריך גם תמיכה ועידוד מצד המיילדת. אז אם המיילדת איתך בעניין של לא ללחוץ זה מעולה. אם לא - אפשר לדבר איתה על זה ולהגיד שאת רוצה לנסות לנשוף בצירים ולא ללחוץ. בדרך כלל אם רואים התקדמות - אז אין בעיה. אם לא רואים התקדמות אז אפשר לשקול שינוי תנוחה ואם גם זה לא עובד אז אפשר לשקול לחיצות יזומות. זו דעתי. כמובן שזהו שיקול שלך ברגעים המאתגרים האלה כשיש לך ראש בין הרגליים..
אני יכולה להגיד לך שאני עובדת כבר שנים בלידות בית, וזוכרת רק פעמים ספורות שהיולדת התבקשה ללחוץ, וזה היה תמיד במקרים שהיו ירידות בדופק או דימום מפתיע בזמן צירי הלחץ. מכאן הידיעה החזקה שלי שזה ממש לא נחוץ, כשאני רואה אל מול עיני מאות לידות שלא היתה שום בעיה עם זה. שוב - אם היולדת בריאה ואינה מאולחשת.

יכול להיות שמה שהיה אצלך זה שהיית כל כך תשושה שכל מה שהיית צריכה זה לנוח, לאכול ואולי אז הצירים היו באים בדהרה.
 

הסהר

New member
זו עדיין תעלומה בשבילי

הלידה שלי הייתה בבית, ככה שאני לא יודעת מה הלחיץ את המיילדת...
מקווה בפעם הבאה שהלידה תזרום טוב יותר, שאוכל להרפות יותר ולנשוף אותו החוצה.
וגם שאזכור לאכול ולשתות שמפניה בזמן הנכון
 
סה"כ זה דיי רגיל בחדר לידה

שמנחים יולדת ללחוץ וללחוץ ללא שום סיבה בעצם מלבד הסיבה שכך נהוג וכך המיילדת רגילה.
 
אוי פספסתי את הפרט הזה..

שילדת בבית..!
אז או שהיה מצב שהמיילדת נלחצה והחליטה שצריך להוציא תינוק (ירידות בדופק? דימום? מים מקוניאלים סמיכים?) או שהמיילדת שלך מאמינה בעניין של ללחוץ..
 

אנו לנו

New member
אני יכולה לספר על הלידה שלי

לידה טבעית, מהירה.
&nbsp
היו מים מקוניאלים. המיילדת הייתה בלחץ ובקשה ממני ללחוץ.
הלחיצות התישו אותי מאד ובשלב מסוים בקשתי ממנה לא ללחוץ יותר והיא הסכימה. ואז זה היה נהדר. ממש הרגשתי איך הגוף עושה בעצמו מה שצריך.
אני לא יודעת מה קרה אחרי כמה דקות, אולי המים נהיו חומים יותר או משהו, אבל המיילדת נלחצה פתאום והתחילה לדבר על ואקום ובקשה שאלחץ חזק כדי שהתינוק יצא מהר. היה לי קשה, אבל לחצתי כאילו אין מחר.
&nbsp
אבל זה היה תינוק גדול, מעל 4 קילו, וגם הראש שלו היה גדול מהממוצע.
 

הסהר

New member
שיתוף מקסים-

מה שאת מתארת - איך שהגוף ידע מה לעשות ברגע שהנחת לו... מעורר השראה..
באיזשהו אופן מזכיר את מה שאני חוויתי,
כשהנחתי לתחושות השליליות (אני לא עובדת כמו שצריך, משהו לא בסדר קורה כאן)
וקיבלתי בשמחה את המציאות (הנשמה היפה הזו תיוולד ברגע שמתאים לה, כשהכוכבים יהיו בנקודה המתאימה בשבילה, בלי קשר ללחיצות שלי)
אז הכל נרגע. ואני לא יודעת כמה זמן באמת עבר, אבל לתחושתי כמה דקות אחכ הגוף שלי הוביל אותי ללידה... שלב 2 התחיל ...
כמובן שגם בו הונחייתי ללחוץ, אבל אז לפחות היה את מה ללחוץ


ודסי לגבי שאלתך - הכל היה כמו שצריך מבחינת דופק מים וכל המדדים. המיילדת חשבה הרבה זמן שהנה, הלידה מתחילה, והיא לא התחילה. אז היא נלחצה ודחפה אותי גם ללחוץ... באמת קצת תמוהה, אני שוקלת לעשות איתה שיחה נוספת לגבי הלידה ותוהה אם יש טעם אחרי שנתיים...

אווה - תודה על המאמרים !
אקרא אותם בקרוב.

שנה מבורכת לכולן
 

לולי283

New member
תודה דסי!

עצות מצויינות, אחשוב היטב על הנושא של הורדת הילוך לקראת הלידה, כי יש לי הרגשה ששם יהיה לי מאוד קשה לשחרר. שאר העצות היו פחות רלוונטיות עבורי ללידה הראשונה שכן זו היתה לידת מהירה יחסית (שעתיים וחצי מתחילת ירידת מים לתינוקת בידיים) עם צירים צפופים מאוד מההתחלה (אחרי העשר דקות הראשונות זוכרת צירים אינטנסיביים מאוד, ללא הפוגות), וכן דימומים ומי שפיר שטפטפו ולא השאירו שום אפשרות לנוח במיטה או לשכב על כריות, ובטח שלא לנשנש (למרות שהכינותי מראש נשנושים ומים בתיק והיו לי כוונות טובות "לטפל" בהם)....אבל מי יודע, אולי הפעם תהיה לי לידה באורך נורמלי ואספיק להתנסות בחלק מהדברים שהצעת
.
לגבי להימנע מלחיצות זה קצת קשה לאו דווקא בגלל הכאב, אלא בגלל שבאמת הרגשתי שהאינסטינקט הוא ללחוץ, ואני לא יודעת אם לעשות משהו שמרגיש מנוגד לטבע הוא משהו שאבחר לעשות. אחרי הכל אין אפשרות לעשות פעם אחת עם לחיצות ופעם בלי ולראות מה קורה בכל פעם.
תודה רבה בכל אופן על התשובה המפורטת והמעניינת....בהחלט נתת לי חומר למחשבה!
 
אולי לא הובנתי..

לא נגד האינסטינקט,
אם הוא מגיע - ללכת איתו כמובן.
הכוונה ב"לא ללחוץ" היא לא ללחוץ באופן יזום, לא להוסיף לחץ יזום על הלחיצה האינסטינקטיבית של הגוף. (ולא לעצור נשימה, אלא לנשוף בזמן הלחץ).
 

הסהר

New member
אני רק רוצה להדגיש

את החשיבות של להוריד את הקצב במהלך ההריון עד הלידה -
ורוצה לשים כאן מאה סימני קריאה !!!!
חשוב מאוד להקשיב לקול הפנימי, לחלומות, לצרכים, לעייפות, לכבדות, לאיטיות - וגם לאנשי המקצוע,
לאפשר לגוף להתרכז במה שהוא עושה עכשיו והכי חשוב לו - ולא, זה לא העבודה, הטיפול בבית או בילדים הגדולים, אלא יצירת חיים חדשים והבאתם בשלום לאויר העולם. ואחכ, ים של כוח לטפל בתינוק קטן וחסר ישע.
להגיע ליום הלידה מרוקנת מכוחות גופניים ונפשיים יכול להזיק במגוון של דרכים..
זה הזמן לטפח את עצמך ואת העובר בהרבה אהבה, חמלה והקשבה.
וזה הזמן של כל הסביבה להזין אותך ולאפשר לך את ההפוגות האלה.
מאחלת לך הרבה שלווה ורוגע
 

העצלנית

New member
רק לגבי המנח הרוחבי

הקטנה שלי הייתה רוחבי עד סביבות שבוע 32-33 ואז התהפכה לראש. ככה שזה באמת עוד מוקדם וסיכוי טוב שהיא תתהפך.
 

eva22abi

New member
מאמרים מעניינים וחשובים על ללחוץ או לא

גם אצלי לקראת הלידה השניה התעוררו בערך אותן שאלות.[URL]http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2412610[/URL]
ואז קראתי כל מני מאמרים שחיזקו אצלי את ההבנה של מה שקרה בלידה הראשונה (לידה פיזיולוגית, עצמאית, אבל ביתחולימית משהו, בדיעבד).
המאמרים שאני מאוד ממליצה עליהם הם:
[URL]http://www.leida.co.il/page.asp?id=10011[/URL]
[URL]http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?5[/URL]
[URL]http://www.leida.co.il/page.asp?id=99144[/URL]
אני בטוחה שיש עוד רבים וטובים ב"אומנות הלידה" וב"באופן טבעי".
הכי חשוב בעיניי זה לקחת את הזמן ולעבד את כל מה שעולה. כל תהיה, כל שאלה, כל תעלומה, אני חושבת שהכל רלוונטי לנו "לפתור" לעצמנו את הלידה הבאה.
כי אנחנו יולדות מהראש ומהלב לפני שאנחנו יולדות אותם מתוך הגוף שלנו החוצה.
ואני גם מאמינה שאנחנו עצמנו נולדות מחדש איכשהו, ואם כבר הזדמנות כזאת להתחיל מהתחלה, כדאי ללמוד ממנה משהו, לא?
אז לידות טובות ומעצימות לכולנו ושנה טובה!
אוה
 
למעלה