חששות..פחדים

[כרגע במיכאל]

חששות..פחדים

לכולנו יש כאלו. אני לרגע ארצה להתמקד בסוג של ההתחלות. מה דעתכם על החששות והפחדים שמלווים אותנו כשאנחנו מתחילים משהו חדש? האם הם מועילים לנו? האם הם משנים לנו קצת את הפרופורציות הרגילות שלנו? האם זה טוב שהם מוציאים אותנו מגדרנו? האם גם לזה צריך להיות מינון? הנה דוגמא, אני מחר נוסעת לכינרת!! [יאי והוו וכול זה] ואני לא בצופים וכול השטויות האלו אז לא הזדמנן לי להיות בטיולים כאלו הרבה, במיוחד שמי שמארגן אותם זה חבורת ילדים בני 17. אני לא חוששת מהאירגון, כי הוא מצוין, אני אפילו לא חוששת מהריבים, כי צריך כאלו ואנחנו התברכנו בלריב על כול דבר, אני פשוט חוששת. נקודה. אני חוששת קצת מהמסלול עצמו מכיוון שאין לי כושר מעולה מעולה אבל מצד שני אני כן עושה ספורט והייתי בקבוצת כדורסל אז יש לי סוג של כושר =). אני כנראה סתם חוששת, מכול הדברים הקטנים...האוטובוסים, הג'וקים, לא לשכוח כלום. נו אתם יודעים, עצמאות. אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים [בערב שלפני הנסיעה] לשחרר את החששות והפחדים כאן וגם להתייחס אליהם כמשהו מגניב, משהו שצריך לקרות [כי אם לא אקרא-אדישה] וגם אם אקח את זה בגישה כזו לא אצא מפרופורציות [מה שקורה לפולנייה כמוני בדר"כ] וגם לא יהיו לי סיוטים וחששות על הטיול הקטנצ'יק הזה. אז באמת אשמח אם תענו על השאלות למעלה, כי זה גם היה בשביל לשחרר וגם באמת בשביל לשמוע את דעתכם, חברי הפורום, ו[רק בשביל שיכנוע עצמי]יהיה טוב! תודה.

 

[hadarwin]

איזה שאלה בדיוק לזמן טוב כמעט ../images/Emo3.gif

אני גם רוצה להתחיל משו אבל לא ממש משנה... אני חושב שכן יש כל מיני חששות גם אם זה לא שווה ולא תהני בסוף ורק תלחצי... אבל אני חושב שצריך! צריך להתחיל התחלות חדשות כי אם לא .. בשביל מה את חיה כל יום מחדש?? אז תהני לך בטיול הזה אני בטוח שתהני סתם רציתי להגיד לך

... וכמובן לקחת הכל בפרופורציה... אני לא בטוח על איזו התחלה את מדברת .. שמשגעת אותך אבל לשים גבול מסוים טוב?? חחחח תהני ביי ביי !

 

[smailie]

תגובה: איך זה אצלי, בד"כ

כשאני רוצה לעשות משהו, לפחות לשלב הראשון אני מגיע, גם אם אחר - כך מתברר שזה לא מסתדר... אתן לך דוגמא: השנה, למדתי לתעודת הוראה. בסביבות חודש מאי, הייתי צריך להציג מערך שיעור מול תלמידי כיתה י"א, שניגשו השנה לבחינת בגרות בספרות (המורה הטיל עליי, בהתרעה של כמה ימים, ללמד ניתוח שיר מסויים של ביאליק). אז הכנתי את השיעור, הוצאתי חומר רקע מהספרייה וחשבתי, בקווים כלליים, איך להעביר את החומר לתלמידים (כולל התייחסות לדוגמאות "פיקנטיות", שימחישו את המסר). הגעתי בזמן וכשהתחיל השיעור פשוט עמדתי מול הכיתה (שאגב, לא הייתה בתפוסה מלאה באותו יום: היו לי בערך 22 תלמידים, מתוך 40) והתחלתי לדבר. למען האמת, הייתי קצת אסוציאטיבי ומההתרגשות לא הצלחתי להעביר שיעור מאורגן במיוחד. גם ההערות של המרצה בקורס היו רבות (שיבחה את הידע שלי ואת יכולת הניתוח, אך טענה שלא הצלחתי להשליט משמעת בשורות האחוריות ולשא תמיד הצלחתי להיות מספיק ברור או לרתק את התלמידים שיאזינו לי בעניין). הציון שניתן לי עבור מערך השיעור היה נמוך למדי. בקיצור: מה שאני בא להגיד, שלפחות לשלב הראשון, של לעמוד מול הכיתה ולהתחיל להציג את מה שהכנתי - עשיתי. גם אם צפיתי את החסרונות מראש, זו לא הייתה סיבה להישאר בבית ולוותר על שיעור המבחן. גם כשאני ניגש למבחן ולא התכוננתי מספיק, אני פשוט ניגש למבחן, מקבל את השאלון - ועונה מה שאני יודע... מקווה שאולי משהו מן החירטו'ט יהיה נכון ואעבור, בסופו של דבר, את הבחינה. דוגמא נוספת: לפני כחמישה שבועות נסעתי להתנדב בשדרות למשך שישי - שבת. האמת היא, שיותר מאשר דחף ערכי, הסתקרנתי לדעת אחת ולתמיד איך נשמע במציאות ה"צבע אדום" הזה ומה קורה אז. כמובן שגם קיוויתי לפגוש חבר'ה (מה שאכן קרה: הגיעו קבוצות רבות של סטודנטים ושל בני - נוער לאותה שבת מאורגנת) וזה בהחלט היה אחד השיקולים. יכולתי להישאר בבית ולוותר על היוזמה הזאת, אבל בסופו של דבר החלטתי לנסוע, למרות הפחד. במקרה כזה, אני פשוט מעודד את עצמי ע"י עובדות, כמו מקרי הפגיעה בנפש שהיו כתוצאה מטיל הקסאם (שהם לא רבים בכלל, יחסית) או מיישם את הכללים שקיבלנו בתדריך הביטחוני ביום שישי אחה"צ (הטיל מגיע מכיוון מערב ויש לנו 14 שניות לברוח למרחב מוגן או להיצמד לקיר, שאיננו נגדי למערב). כך שישנן מספיק שיטות לשכך את תחושת הפחד. לא אכחיש שהיה בזה גם ריגוש שסיקרן אותי וזו בהחלט סיבה מספקת לעשות דברים, במקרים רבים. בקיצור, מה אני אומר? אני פשוט מתחיל, מתעניין, מברר פרטים (ואתמול הגישה הזאת די עלתה לי ביוקר בדיוק בפורום הזה, להזכירכם!) וגם אם זה לא יהיה הכי טוב - משהו מתוך זה אחווה בטוח. וגם את יכולה להסתכל על הצד החיובי: בסה"כ טיול עם חבר'ה. מה כבר יכול להשתבש? נשמע לי הדבר הכי סבב'ה בעולם! את לא צריכה להתמודד לא עם שיעור מבחן שאת מקבלת עליו ציון ממרצה מחמירה ולא עם סוף - שבוע בשדרות. ולסיום: בוודאי תרצו לדעת,האם, בסופו של דבר, זכיתי לשמוע את הכרוז ההוא עם הצבע בזמן שהייתי שם? ובכן, במשך כל אותה השבת הייתה רק נפילה אחת, בשעה 06:15 בבוקר. אבל ישנתי שינה עמוקה במיוחד, עד שלא שמעתי לא את הכרוז ולא את הפיצוץ. החבר'ה עידכנו אותי מה קרה רק אחרי שהתעוררתי.

 

[adi23e]

אין מקריות - תראי מה זה:

Courage is doing what you’re afraid to do. There can be no courage unless you’re scared. - Eddie Rickenbacker המשפט הזה היה רשום בכותרת במייל שקיבלתי, ונזכרתי בשאלה שלך. אגיב לעומק מאוחר יותר.

 

[SadClown]

ואוו פחדים.

יש לי המון כאלה. חברות שלי קוראות לי "א' חרדות" למי שלא מבין, בצבא יש קטע כזה שמי שיש לו תפקיד מסוים אז קוראים לו "א'" משהו. למשל: אמממ אין לי ממש רעיון חחח אמממ... נגיד "א' יריעות" בטירונות המפקדת נתנה לי להיות אחראית על היריעות שחל האוהבל אז ככה קראו לי. קיצור אני רואה כמעט בכל דבר סכנה, תמיד פוחדת מהמון דברים שזה כבר מחרפן אותי... חברות שלי בכלל משתגעות ממני. בעיקרון אני חושבת שזה בסדר לפחד קצת ולחשוש מדברים, במיוחד מהתחלות חדשות זה מאוד הגיוני... אבל צריך לקחת הכל בפורפורציות (שלא כמוני), ולא להתחפר בפחד יותר מידיי וליהעשות תלויים בו... ונשלטים על ידיו. מזכיר לי שכמעט ולא התגייסתי מהפחד הזה של הצבא... ושל ההתחלה החדשה הזאת. ועשכיו אני כל כך מרוצה שלא נתתי לפחד הזה לשתק אותי לגמרי. ודברתי עם אנשים קרובים שהרגיעו אותי לקראת זה. עם הכינרת אני מבינה אותך... אבל זה פחד שצריך לשלוט בו ולהתמודד בכל זאת... כי סה"כ יש יותר יתרונות מסכנות נרהא לי. מזכיר לי שחברות שלי רוצות לטוס לתילאנד אחרי הצבא ומדברות על זה הרבה, ואני לא מסוגלת מהפחד... מצד אחד זה ממש מפחיד אותי, מצד שני אני מרגישה החמצות מהפחדים האלה... קיצור אני חשובת שפחד זה משהו שטבעי שיהיה בבנאדם. וגם נחוץ. אבל צריך לדעת לשלוט בו ולא להישלט על ידו.