חשמל סטטי

RoadRunner007

New member
חשמל סטטי

אני עוצמת עיניים, מתנתקת מהכל, כאילו שגם מהקירות אני צריכה להתחבא. ורק אז אני מרשה לעצמי לחלום עליה, עדיין לא מישהי ספציפית, אבל עליה, מלטפת אותי, מרגשת אותי במגע שלה, ממיסה את כל קירות הברזל בתוכי, מנקה לי את כל האבק מהרגשות ופשוט אוהבת אותי.
אני מוכנה. אני מוכנה אליה ואל העתיד שלנו. אני מרגישה שהיא כבר שלי ואני במין שתחושה שאני פשוט מחכה לה שתחזור מאיפה שהוא ונדמה לי שברגע שאראה אותה אדני אדע. לה חיכיתי. וכל האהבה והרגשות העצורים יפרצו ממני ללא שליטה אבל זה יהיה בסדר כי גם היא הרי מוכנה.
הלב שלי כמו עטוף במין חשמל סטטי שמצמרר את כל האמוציות שאין לי מושג אפילו איך קוראים להן, ומסחרר את כל הצמרמורת האמוציונלית הזו מסביב ללב, בלאגן קטן בבטן, עוד פירפור בחזה ובסערה משמעותית אבל סימטרית מעיף אותו למעלה וזורק אותו דרך האף שלי שישתחרר וימלא את החדר בנוכחותה.

רק עכשיו התחלתי להרשות לעצמי לחלום עליה, רק עכשיו באמת התחלתי להחלים מכל הצלקות שהשארת איתי. זאת לא הפעם הראשונה שבגדו ככה באמון שלי וזאת בטח לא הפעם הראשונה שחתכתי מישהו מחיים שלי אבל אני מודה שזאת כן הפעם הראשונה שזה כאב כל כך.

כעסתי עד עכשיו. כעסתי והכחשתי את משקל המצב עליי. קשה לי. עוד יותר קשה לי לשים את מה שאני מרגישה במילים . מרגיש לי חשוף מדיי.
 
ועכשיו.. אחרי..

אחרי ששיחררת את המילים שסערו בתוכך
והתרגשו בתוכך
וצעקו ובעטו.. ושתקו..
אחרי שהמילים יצאו אל אוויר העולם וחוו מציאות.

לא מרגיש קצת יותר קל? או לפחות פחות כבד..
קצת יותר שלו... מחבק
קצת פחות כועס?
קצת יותר מרגיש

אני הרגשתי את החשמל משתחרר מעט
פורק מתח
בכנות יפייפיה

שבוע נפלא ומלא קסם
 

RoadRunner007

New member
הקסם שבהתפשטות...

האמת, עכשיו לא מרגיש יותר קל
רק מרגיש שקט
לא ברור, אמורפי משהו

הדבר היחיד שברור לי זה שבפעם הראשונה בחיים שלי
אני עדיין מובכת, אבל כבר לא מתביישת להודות שאני רוצה אהבה, זוגיות, משפחה.
רוצה. מוכנה. מפילה שכבה אחת של לבנים מהחומה הזאת שלי.

אני מרגישה את הכל פועם בי
ובו זמנית
אני מרגישה ריקנות הרמטית

אני זוכרת הכל
גם כמה זיכרונות טובים
שכבר אף פעם לא יהיו מתוקים יותר.

אהבתי את הקסם שבפשטות הניסוחים שלך
שגם אם לא הסכתי עם כולם, עדיין נגעו בי במין רכות מלטפת
עטופים במין אשליה של יהיה טוב
והאמנתי.

תודה לך.
 

פאמקי

New member
מאוד מתחברת לשלב הזה...

בו מגיעה ההבנה שעל אף הפגיעה וההתמודדות
אנו רוצות אהבה. שאנו ראויות לה.
שלא כל אהבה, עם כל אשה היא דומה
וקיימת תקווה וכמיהה לימים טובים יותר.
שאנו ראויות, ומסוגלות לקבל את הקשר הנכון לנו.

מאחלת לך שהכל יתיישב במקום הנכון בפאזל
והקשר הבא יהיה נפלא (לפחות כמו כתיבתך).

בהצלחה.
 

RoadRunner007

New member
העלית לי חיוך

גם הכתיבה שלך די נפלאה בכנות הכבדה שבה, ועדיין באופטימיות זהירה מרחפת מעל מה שעתיד לבוא

בתקווה.
 

פאמקי

New member
שמחה שהצלחתי

גם היום.

כבר חשבתי שאחרי היום הפסימי הזה,
יום שהוכיח לי שאין גבול לטיפשותן של נשים (מסויימות),
לדימוי העצמי הירוד שלהן, חוסר האמון שלהן בעצמן שהן נשים ראויות
והעיוורון שמשהו שקוראים לו אהבה, מאפשר
(איך אפשר לקשר בין פוגענות לאהבה?
לא מאמינה בקיומם של שני המונחים יחד).

חשבתי שביום הזה לא אצליח לעודד אף אחת.
חיוך שלך מבחינתי, הוא עידוד עבורי
.

תודה.
 
למעלה