מלאת קנאה.
(איך אומרים מקאנה או מקנאת ?)
בדיוק בגילך היה לי סיפור דומה.
מקום עבודה. אני נושקת ל-40. הוא צעיר בכ-4 שנים. שנינו בעלי משפחות.
אני חיה עם בעלי אבל לחלוטין לא יכולה להגדיר עצמי מאושרת אתו (כמה אפשר בכלל להיות מאושרים אחרי 20 שנים יחד ?! יש חיה כזאת ? אני ממש לא מאושרת אתו. לא חושבת שאי פעם הייתי...)
אני כמו בת 16. מתאהבת מעל הראש. כנראה שגם הוא. לא מעיזה לזרום עם זה. נותנת להיגיון להשתלט עליי. לא מרשה לעצמי להיסחף. הוא מנסה, מחייך, מתבדח, מתקרב. אני שומרת על ריחוק. חושבת על המשפחות שברקע...
היום - 6 שנים אחרי (6 שנים !). דרכנו נפרדו כבר מזמן (לפני כמה שנים טובות, למעט פגישות אקראיות פה ושם, ודרכים שמצטלבות באופן מקרי לגמרי, ובכל זאת, יד המקרה יכולה לגרום לנו להימצא באותו מקום באותה העת. גם בחו"ל.). אני מצטערת.
מצטערת שלא נתתי צ'אנס.
אני קצת שומעת עליו.
קצת עוקבת בפייסבוק. או בטוויטר.
אין שום קשר או שיח.
הוא מופיע לי המון בחלומות. כמעט כל שבוע. לפעמים כמה פעמים בשבוע.
והנתק הוא בעיקר פיזי.
נפשית - הוא כאן. לא מצליחה לשחרר. מייחלת לרגע שיצור קשר. יודעת שהפעם לא אסרב.
וגם יודעת שזה כבר לא יקרה.
