חשיכה מבורכת
"באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש", אומרות מילות השיר. החושך משמש מטאפורה למשהו שלילי. "תקופה חשוכה", "אדם חשוך". אנחנו רוצים להיות "מוארים". שואפים אל האור. פוחדים מהחשכה. נכון, החשיכה יכולה להפחיד. היא לא ברורה. אנחנו לא רואים בה טוב. אין לנו את אותה השליטה כמו באור. אך החשיכה היא לא רעה או טובה. בדיוק כמו שהאור הוא לא טוב ולא רע. נכון, החשיכה היא המקום של המוות, אך גם של בריאה ושל טרנספורמציה. זרע זקוק לחשיכה כדי לנבוט. עובר זקוק לחשכת הרחם כדי להתפתח. קומפוסט זקוק לחשיכה כדי להפוך לדשן. אולי אפילו האור נוצר מהחושך שעל פני תהום.
זו לא אותה חשיכה אומרים לי אנשים. ואני אומרת שחשיכה היא חשיכה. עוד אני אומרת, שהרבה מהבעיות על פני כדור הארץ, המלחמות, ניצול של בני אדם אחרים, חיות וטבע, נובעים דווקא מעודף האור. כמו איקרוס שרצה להתקרב אל השמש ושילם על כך את המחיר, כך גם אנחנו נשרפים בלהט ההישגיות, הצלחה, תכנון, שיפוט, בניה, כרייה, כריתה... אנחנו מסונוורים מרוב אור, מוטרפים מלילות מוארים ללא שינה, אך מאשימים את החושך.
אנחנו כל כך זקוקים לה כעת לחשיכה המרפאת. לחלימה, למסתורין לאי הידיעה. שכחנו מזמן את אמנות ההתמסרות לחשיכה. אולי פעם ידענו זאת. אולי זה היה תפקיד השאמאן להזכיר לנו ולהתמסר בשבילנו. אולי פעם מזמן התמסרנו אליה יתר על המידה. האיזון הופר לצד השני, ועקב כך ברחנו אל האור. אולי התחלנו מחשיכה גמורה, לאט לאט הגברנו את האור, ונראה כי טוב. אלה שלא שמנו לב שמזמן עברנו את מידת האור הבריאה. האיזון העדין בין האור והחושך הופר. אך כל עוד נקרא לחשיכה רעה ונרצה לנצח אותה, לא יבוא האיזון המבורך.
אני נחרדת מהמחשבה וחשה דחיפות גדולה בתיקון העיוות הזה. האם אפשרי להביא לשינוי של דוגמה כל כך טבועה בנו? האם אני לבד במאבק הזה? אני יודעת שיש עוד אנשים שחושבים כמוני. את הרעיונות של הזרע והעובר הזקוקים לחשיכה שמעתי דווקא מציטוט של אושו. אך האם יש עוד מישהו שמקשר בין הפחד והרתיעה שלנו מהחשיכה לסימפטומים הקשים? איני יודעת. ובכל מקרה מישהו צריך להיות ראשון.
אני מייחלת שנדע לארוג יחדיו את האור ואת החושך. שיהיה בינהם ובינינו שיתוף פעולה ולא מלחמות ונצחונות.
באתי חושך לכבד.
"באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש", אומרות מילות השיר. החושך משמש מטאפורה למשהו שלילי. "תקופה חשוכה", "אדם חשוך". אנחנו רוצים להיות "מוארים". שואפים אל האור. פוחדים מהחשכה. נכון, החשיכה יכולה להפחיד. היא לא ברורה. אנחנו לא רואים בה טוב. אין לנו את אותה השליטה כמו באור. אך החשיכה היא לא רעה או טובה. בדיוק כמו שהאור הוא לא טוב ולא רע. נכון, החשיכה היא המקום של המוות, אך גם של בריאה ושל טרנספורמציה. זרע זקוק לחשיכה כדי לנבוט. עובר זקוק לחשכת הרחם כדי להתפתח. קומפוסט זקוק לחשיכה כדי להפוך לדשן. אולי אפילו האור נוצר מהחושך שעל פני תהום.
זו לא אותה חשיכה אומרים לי אנשים. ואני אומרת שחשיכה היא חשיכה. עוד אני אומרת, שהרבה מהבעיות על פני כדור הארץ, המלחמות, ניצול של בני אדם אחרים, חיות וטבע, נובעים דווקא מעודף האור. כמו איקרוס שרצה להתקרב אל השמש ושילם על כך את המחיר, כך גם אנחנו נשרפים בלהט ההישגיות, הצלחה, תכנון, שיפוט, בניה, כרייה, כריתה... אנחנו מסונוורים מרוב אור, מוטרפים מלילות מוארים ללא שינה, אך מאשימים את החושך.
אנחנו כל כך זקוקים לה כעת לחשיכה המרפאת. לחלימה, למסתורין לאי הידיעה. שכחנו מזמן את אמנות ההתמסרות לחשיכה. אולי פעם ידענו זאת. אולי זה היה תפקיד השאמאן להזכיר לנו ולהתמסר בשבילנו. אולי פעם מזמן התמסרנו אליה יתר על המידה. האיזון הופר לצד השני, ועקב כך ברחנו אל האור. אולי התחלנו מחשיכה גמורה, לאט לאט הגברנו את האור, ונראה כי טוב. אלה שלא שמנו לב שמזמן עברנו את מידת האור הבריאה. האיזון העדין בין האור והחושך הופר. אך כל עוד נקרא לחשיכה רעה ונרצה לנצח אותה, לא יבוא האיזון המבורך.
אני נחרדת מהמחשבה וחשה דחיפות גדולה בתיקון העיוות הזה. האם אפשרי להביא לשינוי של דוגמה כל כך טבועה בנו? האם אני לבד במאבק הזה? אני יודעת שיש עוד אנשים שחושבים כמוני. את הרעיונות של הזרע והעובר הזקוקים לחשיכה שמעתי דווקא מציטוט של אושו. אך האם יש עוד מישהו שמקשר בין הפחד והרתיעה שלנו מהחשיכה לסימפטומים הקשים? איני יודעת. ובכל מקרה מישהו צריך להיות ראשון.
אני מייחלת שנדע לארוג יחדיו את האור ואת החושך. שיהיה בינהם ובינינו שיתוף פעולה ולא מלחמות ונצחונות.
באתי חושך לכבד.
