מתחברת למה שעדי כתב, וגם - תלוי איפה עומדים
יש כאלה שנוטים לקיצוניות מסוימת בענייני אופטימיזם או פסימיזם. תמיד חושבים שכלום לא יעבוד, או תמיד מניחים שהכל יסתדר, ובעצם לא עושים הרבה לטובת עצמם. אם אדם נמצא במצב קיצוני, יועיל לו (כנראה) לצאת מהקיצוניות הזו. וסה"כ, אני חושבת כמו עדי (YIn) ככל שאנחנו נמצאים יותר בעולם המציאות והעובדות, ופחות ב"סרטים" שרצים לנו בראש, יש פחות צורך לתייג את המציאות כ"טובה" או "רעה". יש כמות מסוימת של מים בכוס, והשאלה היא - מה נעשה עם זה עכשיו?