חשוב!

[zimes]

אני אענה לך, קודם כל, בשאלות

1 - האם חברים חייבים לבוא ממסגרת? (רמז: ראי כמה הודעות יש פה של אנשים שהשתחררו ועכשיו לא יודעים למצוא חברים, או שלא מסתדרים חברתית בבי"ס ולא יודעים להסתדר אחרת). 2 - מאיפה לך יש חברים? האם כולם בגילך? מי בוחר? מי מחליט? באיזו אינטנסיביות את נפגשת אתם? (כאן נכנס הענין של "ביה"ס שונה מאוד מאוד מהחיים") מציאת חברים דורשת מאמץ (תשאלי את נטמג כמה פעמים היא כתבה את זה לכל ה"חרדים חברתית" שכותבים פה). בגיל צעיר - זה מאמץ של ההורים. צריך לפתוח עיניים-אזניים-אנטנות, ולמצוא עוד ילדים בבית. קשה במיוחד למצוא גדולים יותר, אבל אפשר (האינטרנט עושה פלאים, גם פה. הכרתי הרבה אנשים דרך האינטרנט - הכרויות שהתממשו והתבססו פנים אל פנים). צריך גם להיות מאוד רגיש לצרכים של הילדים: לא להציף, לא להרעיב. כשגדלים, זה קל יותר - כי הם אומרים במילים. מניסיוני המועט - בינתיים, הילדים שלי (שנתיים וחצי) לא זקוקים להרבה יותר ממה שהם מקבלים. יותר מזה - נהגנו להפגש עם קבוצה של כ 10 ילדים מדי שבוע, והרגשתי שזה מעט גדול עליהם (נדבקו אלי, לא כ"כ יצרו קשר). האסימון נפל לי כשראיתי כמה הם כן נהנים, עוזבים אותי, ומתקשרים כשהם עם ילד אחד-שניים נוספים בלבד.

 

[יסמין43]

תשובות חלקיות:

האם חברים חייבים לבוא ממסגרת? חייבים - לא. בדרך כלל באים - כן. כלומר, אני אקדים ואומר שאני לא דוגמא לשום דבר (חיובי), כי אני חושבת שאני אדם בודד יחסית. נכון שאני גם לא אדם של חבורות גדולות ושל "תחנת רכבת" בבית, אבל בכל זאת אני חיה בבדידות שלא מספקת את הצרכים שלי, בדיוק משום שאני עובדת בבית ולא נמצאת במסגרת. ומהיכן צצו בשנים האחרונות החברויות המעטות שיש לי? מהכרויות עם הורים במסגרות הלימודיות של הילדים שלי. כלומר, אלמלא המסגרות האלה, גם החברויות הקלושות האלה לא היו קיימות. ואני רואה גם אצל הרבה אנשים סביבי, שהחברים שלהם הם בעצם שאריות ממסגרות קודמות (תיכון, צבא, אוניברסיטה וכולי). אגב, לאחרונה גם עלה על דעתי שאחת הסיבות שאין לי בן-זוג נובעת (גם) מכך שאחרי הצבא תמיד הייתי במקום ה"לא-נכון" בזמן ה"לא-נכון". כלומר, בהתחלה עבדתי עם אנשים הרבה יותר מבוגרים ממני, ואחר-כך למדתי עם אנשים הרבה יותר צעירים ממני וכיו"ב. על אחת כמה וכמה אצל ילדים, החברים צומחים מהסביבה. עכשיו, אם כל הסביבה הייתה בבית, באמת לא הייתה בעיה. אבל במצב הקיים, כשרוב הילדים בבית-הספר, ונוסף על כך במקומות יישוב גדולים ילדים לא מרבים להסתובב בחוץ (כפי שאנחנו נהגנו כשהיינו קטנים), נדמה לי שילד שנשאר בבית נדפק בצורה רצינית מבחינה חברתית. עם ילדים בני שנתיים וחצי זה באמת עדיין (כמעט) חסר משמעות. אם כי אפילו אצל בתי (בת 4) יש משמעות גדולה וחיובית מאוד למסגרת החברתית של הגן (מגיל שנתיים ואילך). אז נכון, האינטרנט פתח אפיק חדש ונהדר, ובאמת מבחינתי הוא עונה במידה רבה על החסרים. אבל אם אני מסתכלת על החיים של הבן שלי (12), אני חושבת שהוא היה במצוקה קשה (חברתית) אלמלא היה מבקר בבית-הספר. מכל הבחינות האחרות, אני מסכימה שעדיף ללמוד בבית.

 

[zimes]

פן אישי

אני, כל החיים במסגרות, את חברי הטובים (כבר מעל ל 10 שנים, עם אותה חבורה!) מצאתי דרך חוג (ז"א - תחום ענין, ולא בי"ס), רובם מחוץ לעיר.

 

[שירה בלטר]

../images/Emo51.gif- לזה התכוונתי.

 

[adidas^]

להיפך, בירה,

אנחנו מעצבים את עצמנו לפי הדוגמאות הטובות בחיינו. בגלל זה אמרתי, כשיהיו ישרים אליה, שתהיה ישרה בחזרה. מעבר לכך, אני גם לא מאמינה שיש לתת לגיטימציה לשקר או לרמות בכל פעם שנשמעת תלונה. הרי גם אני שומעת אינספור פעמים תלונות של תלמידים על כלום. אני רק אומרת, שלפי מה שנשמע עד עכשיו, לפי העוול שהיא טוענת שנעשה לה (אני יוצאת מנקודת ההנחה שמה שהיא אומרת נכון, כמובן), אי אפשר להאשים אותה בכך שהיא לא מעוניינת ולא רוצה להכין את העבודה הזאת. ובנינו, שתים עשרה שנים של יושר, לא מתמוטטות תחת עבודה קנויה אחת (ובכלל, מה ההבדל בין זה לבין להעתיק קטעים שלמים מספר? שהרי זה, סביר להניח, מה שהיא היתה עושה אם היתה חייבת להכין בעצמה את העבודה.). מצד שני, דעותי עוד קצת חלוקות בנושא...

 

[מורגיין]

ש אימרה כזאת בצבא

"אם אתה משתין על הצבא, אז הצבא נרטב. אם הצבא משתין עליך, אתה טובע." אותו דבר תקף לפי דעתי ל"לצאת נגד הממסד" כי "מגיע להם", זה מזיז להם (לבי"ס, למורים, למערכת החינוך בכללותה) את קצה הזרת, או שלא. את בית ספר שורדים, ואפשר לשרוד טוב. אומנם כמו ששירה טוענת זה תלוי מאוד ספציפית בבי"ס... אבל אין שום סיבה לא לשרוד שום ב"יס, פשוט לשחות בין הטיפות, אפשר אפילו לקרוא לזה שיעור בחיים (כי בדיוק אותו דבר יכול לקרות בסבירות גבוהה גם בצבא, בעבודה, בלימודים באוניברסיטה - לעומתם בית ספר הוא רגוע נדיב ומתחשב!). אני הייתי תלמידה טובה, אבל חסרת מוסר

כי אמרתי לעצמי בדיוק מה שאתם אומרים עכשו (שזה בית חרושת לציונים וחרא של מקום ולא באמת מחנך או מלמד וכ' וכ'), ובשורה התחתונה, אני לא מצטערת על זה עכשו, אני רק יודעת שזה היה בסך הכל תירוצים, תירוצים טובים אומנם, אבל אנשים עם אישיות חזקה יותר יכולים לשרוד בלי השטויות האלה, ולהרגיש (אולי) הרבה יותר טוב עם עצמם ועם הביטחון העצמי שלהם בנודע לעצמם ומה הם מסוגלים לעשות אח"כ.

 

[dana2909]

אני חייבת להגיד

שככל שאני מתרחקת מימי הבית ספר, אני מעריכה יותר את המורים. זו כזו עבודה כפוית טובה, לא מספיק שאת צריכה ללמד חבורה של ילדים, שהדבר האחרון שבא להם לעשות זה ללמוד, הם מפנים אליך את כל האנטי שיש להם מזה שאבא ואמא והממסד כולו מכריח אותם ללכת לבית ספר. כן, תיכון זה בית חרושת לציונים. למה, הוא צריך להיות משהו אחר? הוא שם בשביל ללמד. לחנך זה התפקיד של ההורים.

 

[שירה בלטר]

לא תמיד...

אמנם אני מקרה מעט קיצוני, אבל אני יכולה לספר לך שאת רוב, אם לא את כל הערכים שהונחלו לי, (בינהם הערכים שהבעתי בשירשור הזה) ספגתי בבית ספרי הנוכחי. (מ...לחיות עם (אחלה) אנשים בני גילי, מפעילות קהילתית, מפעילויות חברתיות/ חינוכיות ומהדוגמה האישית של הצוות)

 

[zimes]

מה הקשר בין למידה לציונים?

 

[adidas^]

../images/Emo45.gif

 

[shellyland]

אתם מפספסים (לטעמי) את הנקודה:

נניח, לצורך הדיון, שבצפר הוא מקום חרא שמשתין עליך ללא הפסקה ואינו נוהג בהגינות. האם זה מצדיק מצב של "קניית עבודות" בו מי שיש לו כסף יצליח יותר מאשר מי שאין לו כסף?

 

[adidas^]

בדיוק על זה

דיברתי עם אחי לפני כמה ימים. אז מה- ומי שניגש לפסיכומטרי עם קורס הכנה של 4000 שקל, לא נמצא בעמדה הרבה יותר טובה מזה שאין לו כסף? וזה שלוקח שיעורים פרטיים בלי סוף? וכל עניין האבחונים היקרים להחריד? שלא נדבר בכלל על העניין שהעשיר יותר הוא גם זה שבדרך כלל בריא יותר.... על עניין המוסריות כמובן עוד אפשר להתווכח, אבל על זה שמי שיש לו כסף הוא בעמדה טובה יותר- זה ברור לכל, ואי אפשר לטעמי לתת את זה כטיעון ללמה לא לקנות עבודה. במיוחד כשיש אלף טיעונים אחרים (טובים יותר?).

 

[השכנה שלך]

טוב תמיד עדיף להיות ../images/Emo4.gif

בריא ועשיר ולא עני וחולה...

 

[יסמין43]

../images/Emo45.gif

 

[zimes]

לא אמרתי לקנות עבודה

רק אמרתי שאין קשר בין למידה לציונים. > הרקורד שלי נקי לחלוטין, מרגע שהיא מצאה את עמוד השדרה שלה <

 

[De-Panther]

יש מקרים ויש מקרים ובכל זאת מאוד...

מעניין אותי מה הסיפור של פטל כמה שאני אוהב לשמוע כמה חארות בבתי ספר שמעתם היום על הבית ספר שלא נתן לתלמיד שלו לצאת לטיול שנתי רק כי להורים שלו לא היה איך לשלם?? זה לא אמור להיות ככה להפך!! מה שתמיד קורה הוא שבדרך כלל לוקחים עוד קצת אקסטרה משאר התלמידים כדי שאם מישהו שאין לו בכלל או שצריך עזרה עם התשלומים יוכל לשלם פחות אני ממש לא מבין את הנהלות בתי הספר לפעמים

 

[shellyland]

לא מאמינה למה שעיניי קוראות!

"או שתגישי אותה קצת בחפיפניקיות"?! כן בירה - מה באמת יקרה?

 

[שירה בלטר]

מה יקרה? הלקאה עצמית ולאחר מכן הלקא

ת מי שהיכה וכן הלאה וכן הלאה... ...ובסוף? בסוף שקט. כולם על הרצפה. מחכים לאבא שירים אותם על הידיים.

 

[אחדמיוחד]

תגובתי:

מעבר להתקפות האישיות עליי (שמא את מכירה אותי?) - זה בסדר, אני רגיל מהמקצוע... תגובה לכל מה שנאמר כאן: לא רק בית הספר, החיים כולם הם ה-מקום לתחמן בו. הפגיעות בך, אי-הצדק, העלבונות והקשיים אינם - חוזר ומדגיש - אינם נגמרים בבית-הספר. וואללה, הלוואי שכך אכן זה היה; החיים היו קלים. אבל כל מי שעבר והיה בצבא, בעבודה, אולי בלימודים, בטיול - כל המסלול הישראלי או סתם משלול החיים - יודע: זה לא נגמר בבית הספר. ההזדמנויות שלך, של כולנו, להיות תחמן, רמאי, שקרן קטן, פחדן, נקמן, וסתם עלוב - נקרות על דכרך שוב ושוב. כך אני מאמין. השאלה היא רק הדרך שבה אתה עצמך בוחר. לא תמיד אפשר להיות מושלם. גם זכותו המלאה של אדם לבחור דרך שהיא דרך של רמאות, רק בקשה קטנה: אל תאשימי בזה אף גורם אחר מלבד את עצמך. כי גם אני יכולתי לקנות עבודות באוניברסיטה (ושם בשוק פורה באמת!) - כשבחמש מתוך שש תקופות מבחנים בתואר הראשון הייתי במילואים. אז אולי אני "אנקום במדינה על התעללותה במעמד הביניים"? וגם אני יכולתי למכור עבודות, והיו פניות רבות מאוד, במקום לקרוע את ישבני בכל מיני עבודות סטודנטים תמורת גרושים. במקרים האלה לא נפלתי, במקרים אחרים כן - לא טענתי שאני מושלם. אני רק חושב שכדאי לו לאדם להעביר את מירב האחריות (ברוב המקרים) על מעשיו אל עצמו, ולא אל הסיטואציה והגורמים. כל מה שרציתי להגיד לך, להציע לך שתחשבי עליו, הוא שמניסיוני הדרך הקצרה הזו, הרצופה קיצורי דרך, מובילה אותך למקום מסויים מאוד וקטן מאוד. הדרך שבה אתה מתמודד מביאה אותך רחוק יותר. זה הכל. לא אמרתי "למקום שראוי לך", (למרות שהיה לי חשש שכך תקראי את הדברים)אלא "למקום שאליו ראוי שתגיעי" והכוונה למקום מאוד קטן מבחינת ההתקדמות - כי הבנה היא לא תתן לך, וגם לא יכולת התמודדות. סיפוק מיידי - אולי. זה הכל. הבחירה היא שלך, needless to say. אגב, בזמן שאת יושבת פה ומפרסמת את הבקשה, ומגיבה בכעס וכל זה - אפשר היה כבר לסיים איזו עבודה או שתיים, לא?

 

[ענתש]

מסכימה בכל מילה עם אחד מיוחד...

עזבי אם דפקו אותך או לא ועזבי סימולציות של החיים... יש פה רק עניין אחד וזה היושר האישי שלך. יושר אישי נמדד בדברים הקטנים האלו - שקל לחמוק מהם בלי שיראו ויבחינו - האם את מעתיקה במבחן ? האם את קונה עבודות ? האם את משקרת בקשר לגיל של הילד בכניסה לבריכה ? סתם דוגמאות קטנות ומעצבנות אבל ככה את צריכה למדוד את עצמך ולחיות עם המצפון שלך - את אדם לא ישר. נקודה. לא משנה חומרת העבירה. היחום זה בית הספר, המצפון נהיה גמיש מאד עם כל פעם כזו - מחר זה עבודת המאסטר שלך... וכן, אני עדיין עצבנית על בחור אחד באוניברסיטה שסיים תואר שלם עם ציון כמעט כמו שלי בלי ללמוד יום אחד בחיים שלו. כשאני קרעתי את התחת על דוחות מעבדה עד 3 בבוקר הוא הגיש עבודות מועתקות שהוא אפילו לא ידע מה כתוב בהם. הוא עשה מבחנים עם ספר על הברכיים... זה מה שאמרתי לדיקן בסוף התואר - שכל מה שהוא לימד אותי באוניברסיטה המהוללה שלו (ירושלים) זה שמי שמעתיק מרוויח (וזה אחרי עשרות פעמים שתלמידים הציעו דרכים לשים לזה סוף). ואם כך אין לי כבוד אליו או אל המוסד שהוא מנהל.