קבלת החלטה
אתחיל בסיפור אמיתי מהשבועות האחרונים. בתחילת מאי (הייתי במילואים) הגיעה למרפאה כלבה גדולה (30 ק"ג לערך), כבת 8, מוזנחת למדי, עם בעיות עור. הרופאה הנפלאה שעובדת איתי ראתה גם דימום מאיבר המין, ונאמר לה שזה מחזור. נלקח דם למעבדה, ללא ממצאים מיוחדים. בעיית העור טופלה לשביעות רצון הבעלים, אך הם לא באו מיוזמתם לביקורות. לפני 12 יום התקשרנו אליהם שנית לברר מה שלום הכלבה, והתברר שיש לה דימום מאיבר המין - כבר לא מתאים לייחום. לקח עוד יום עד שהצלחנו להביא את הכלבה למרפאה, והסימנים נראו לנו מתאימים לדלקת רחם. הבעלים דאגו מהניתוח כי הכלבה לא צעירה, ושמנה למדי, והסברנו להם שהסיכון בניתוח קיים, אבל הסיכון בלא לנתח מוחשי הרבה יותר. בניתוח מצאנו 2 גידולים על הרחם ודלקת נלווית לגידולים. כדי שתביני - אחד הגידולים בעצמו שקל 2 ק"ג, והיה צורך באסיטסנט רק כדי להחזיק אותו בניתוח. אתמול הוצאתי את התפרים והכלבה מרגישה טוב מאוד. אכן יש סיכון בניתוח של כלבה מבוגרת. עם זאת - הדימום החריג מעיד על משהו, ולעיתים נדירות זה משהו טוב. הסיכון בלא לנתח גדול יותר, למרות שזה נוח לנו לא לקבל החלטה. אפשר לצמצם את הסיכון ע"י נקיטת אמצעי זהירות ברורים, לטעמי מתחייבים בגיל ובסיבות - ספירת דם, לראות שהיא לא אנמית עקב הדימום החריג, ולראות שטסיות הדם ברמה סבירה (חשוב לקרישת דם). בדיקת מדדים של הכבד והכליות - האיברים שיפנו את עיקר חומרי ההרדמה. פחות נפוץ אבל יתכן שרצוי הוא בדיקת אולטראסאונד ע"י רדיולוג מומחה - זו תיתן לרופא ולך מידע חשוב לקראת מה אתם הולכים - אפשר לראות ציסטה/דלקת רחם/גידול בצורה יפה מאוד באולטראסאונד וכך להיכנס לניתוח בצורה נוחה יותר. יש לזכור שגיל 14 אמנם הוא מבוגר, אך בכלבים קטנים יש תוחלת חיים ארוכה עוד הרבה יותר מזה. רוב ההרדמות שעושים (באנשים ובחיות) הן של מבוגרים, כי אלו יותר חולים (סבא שלי, לצורך העניין, עבר יותר ניתוחים מהבת שלי). אם מקפידים על ההרדמה והבדיקות לפני אין מניעה מלנתח בגיל זה. כמובן שאנחנו ממליצים לעקר בגיל חצי שנה, והיום את בטח מבינה את זה, אבל לא בוכים על חלב שנשפך. שתהיה בריאה, ונשמח לעדכונים.
