חשבת פעם על ילדים?

גנימדס

New member
חשבת פעם על ילדים?

תמיד שואלים את זה.
ואנחנו עונים את התשובות שלנו.
אם זה האופציה של נישואין סטרייטים, או של הבאת ילד בהורות "אחרת".

אני לאחרונה באמת חושב על ילדים. על ילדה ליתר דיוק. אני כבר יודע איך היא תיראה, איך יקראו לה ומתי יתחיל מרד הנעורים שלה
(אפשר לקרא את זה כאן)
אבל אני בספק אם אי פעם היא תהיה.


ומה אתכם?
אתם חוטאים לפעמים בהרהור על הילד/ה שהייתם רוצים?
 

פורטי40

New member
זה לא בשמיים, במיוחד לא בארץ.

הומואים ישראלים רבים מולידים או מאמצים ילדים ומגדלים אותם, הרבה יותר (ביחס לגודל האוכלוסיה) מאשר בארצות מערביות אחרות.
אני כבר עברתי את הגיל, ולפני 20 או 30 שנה בקנדה, לא הייתי במצב מתאים לטיפול בילד.
אז אם אתה רוצה ילד/ה , אז קדימה, תתחיל בתהליך.
 

avitano

New member
תלוי בדרך, פונדקאות בארץ עדיין לא אפשרית

וגם כשהיא תהיה אפשרית, זה המון כסף
זה או ילד או דירה.. אי אפשר את שניהם :\
 

גנימדס

New member
תלוי למי

המשכורת שלי נמוכה מאד. ורוב הסכויים שהיא לא תעלה עד גיל 67.
מי שיכול להוצתיא כסף רב על ילד ,צריך גם לתת לו מקום מגורים. ,צריך לשלם לאשה שתוליד ו/או תגדל אותו ( זה מה שעומד מאחרוי רוב ההסכמים )
לי אין כסף לדירה משלי, ממה בדיוק אפשר לשלם על ילד קטן?

(כפי שאופיר נסח ,אבל באפן יותר אישי)
 

avitano

New member
חושב ולאחרונה אפילו יותר ויותר... :|

אני מאמין שכשאסיים את התואר אתחיל את התהליך...
בהתחלה חשבתי שאביא ילד עד גיל 30 אבל אני אסיים את התואר בגיל 31-32 אז אני אדחה את זה בשנתיים בערך

וכמובן שמדובר בהמון כסף...
 

avitano

New member
הרצון - פונדקאות... אבל בתכלס? לא יודע

אני לא יודע אם אוכל להרשות לעצמי סכום של 250-300 אלף שח בשביל הליך פונדקאות

מצד שני מזונות לאישה זה בערך אותו הדבר... ואז אין מישהי שיכולה להציק בהליך הגידול
לא מדובר הרי בבת זוג אלא במישהי ש... לך תדע מה היא תרצה לעשות בעוד עשר שנים ואתה יכול להיתקע עם מישהי שמחליטה לעבור לגור בצפון הרחוק וכו'
 
תופעה מעניינת


כשמישהו יוצא מהארון מול ההורים שלו.


פעם זה היה משהו בסגנון:

אוי ואבוי, מה יהיה וכדומה...

כיום הוא יכול לקבל תגובות בסגנון:

טוב בסדר, הבנו שאתה הומו, ומה לגבי נכדים..?
 

avitano

New member
זה מה שאמא שלי אמרה :]

ביום שסיפרתי לה היא דאגה להגיד "אתה יכול להביא ילדים.. היום יש דרכים"
 
יפה שהיא דואגת לך


ולא רק לזה שלא יהיה לה משעמם לעת זקנה ושיהיו לה נכדים שישעשעו אותה...
למרות שגם זה לא כל כך נורא ואפילו לגיטימי...
 

פורטי40

New member
הלוואי עליי!

אילו הייתי יכול להשאר ולעבוד בארץ בשנות השבעים כשיצאתי מהארון אל הוריי, כנראה היו לי עכשיו ילדים ו....נכדים. שמעתי שזה אושר גדול מאד, במיוחד הנכדים, שבדרך כלל גורמים רק נחת, ולא תערובת של נחת וצרות כמו הילדים.
 

avitano

New member
מה לדעתך הגיל האופטימלי להבאת ילד?

ואם יש גיל מקסימום שאתה חושב שאפשר או כדאי להביא?
 

helman30

New member
האמת? שאני לא חושב..

אני לעצמי אם אני נשאר ככה ולא מתחתן בכל זאת.
אז אני אתמודד עם המציאות הזאת גם שלא יהיו לי ילדים
ולחיות עם האמונה שכנראה זה התיקון שלי בעולם.
כי ככה זה בעולמו. יש אנשים שבאו עם תיקון שלא יהיו להם ילדים מכל מיני סיבות הנסתרות...
כמו שאמר המשורר:
"יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע..." :)
 

helman30

New member
אוונגליון...

זה ממש לא כי אני בוחר לא להביא ילדים..
אני מאוד רוצה למסד משפחה להתחתן ולהקים בית.
אבל אם זה לא יילך? לא אמצא? לא ייתחתן?
אז מה לעשות?
להביא ילדים במסגרת חד מינית אני לא רוצה.
אני רוצה שהילדים שלי ייגדלו עם אבא ואמא. (ואני לא נכנס לזה עכשיו אם מזיק או לא)
אם אני מביא ילדים אני רוצה לגדל אותם לתורה ומצוות לחנך אותם במוסדות תורניים, טובים ומכובדים.
ואיזה מוסד תורני בדיוק יקבל ילד שיש לו שני אבות?
ולא רוצה להרחיב עוד בעיות שיכולות להיות...
 
כללל מה שציינת רק מחדד את זה

שאת ב ח ר ת לא להביא ילדים.

יש לך האפשרויות, אתה בוחר שלא (כי לא יקבלו אותם לבית ספר, כי לא תהיה להם אמא, וואטאבר).
 
ם אני חשבתי לתומי בצעירותי שלא אזכה...

אבל אני מודה בכל רגע לקב"ה שעשה לי נס גלוי (אין לי הסבר אחר למהפך שהיה לי בחיי)
וזיכני להתחתן ולהביא ילדים לעולם - דור ישרים מבורך.
וכיום תודה לאל אני גם סב לנכדים...

ואגב, מאז ומתמיד אני אוהב ומשוגע ילדים (הייתי גם מדריך שנים רבות)
והיום אני מודה ומתוודה שאין כמו ילדים הם האושר בחיים וכל שכן נכדים - זה עולם ומלואו.

סליחה שאני מתלהב יותר מידיי ואולי חלילה גורם למישהו לכאב סליחה ומחילה.
אני רק יכול לאחל לכל מי שרוצה ומאמין שהוא גם יכול - שהקב"ה ייתן לו ילדים. אמן.
 

שניר snir

New member
חיזוק לדבריך

מה שאי אפשר לקיים מבחינה נפשית זו מניעה גמורה כמו מה שאי אפשר לקיים מבחינה גופנית. יש נטייה לאנשים לא לראות ולא להחשיב את המציאות הנפשית ולתת לה משקל כמו למציאות הגשמית..מבחינה נפשית אנשים פשוט לא רואים את המציאות בעין פקוחה,הם חושבים שהכל תלוי רק בכח רצון ואם באמת רוצים אפשר לעשות הכל ואם הוא לא מצליח אומרים שאין לו מספיק רצון,בצבא אומרים "אין לא יכול, יש רק לא רוצה". זה אולי מתאים לצבא שנמצאים שם גברים קשוחים לפרק זמן מוגבל, אבל כדרך חיים זה עיוורון מוחלט ואכזריות נוראה. יש דברים שתלויים בכח הרצון וכל החלטה תלויה בבחירתו,אבל יש דברים שאע"פ שהם מגבלה נפשית ולא גופנית אינם תלויים בכח הרצון אלא הם פשוט נבצרים לגמרי מיכולתנו ומה שכתב לך 'אוונגליון' בתגובה "יש לך האפשרויות, אתה בוחר שלא" זה נכון כאשר יש לבן אדם את היכולת הנפשית לבחור בשתי האפשרויות ואז זה לא סותר את החיות הנפשית שלו לבחור באפשרות הראשונה אלא שהוא מחליט שלא רוצה לעשות את רצון ה' אז על זה הוא נידון או גם אם עכשיו אין לו את היכולת הנפשית לבחור באפשרות הראשונה אלא שהוא הביא את עצמו למצב כזה שבהתחלה כן היתה לו יכולת בחירה ויכל להימנע מלהגיע למצב שכבר אינו יכול אז גם על זה הוא נידון ,אבל יש אנשים (כולל אני) שהם במצב שאין להם את היכולת הנפשית מלכתחילה להתחבר לאשה ולהתחתן או/ו לבחור להביא ילדים ללא נישואין וזה לא סתם הרגשה שאני "בוחר שלא" אלא זה אחרי התמודדות של שנים לעשות את רצון ה' ולא הבאנו את עצמנו למצב כזה,אלא טבענו אונס אותנו, ממילא האפשרות הזאת איננה קיימת במשקל הבחירה לכן אין כאן מציאות של בחירה בזה וזה הביאור של "אנוס רחמנא פטריה",ושל "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו",ושל "וחי בהם" וזה זה רצון ה' במצב שלנו.ועוד יש הרבה להרחיב...לפני כמה זמן פרסמתי כאן מאמר ארוך של 50 עמודים בקובץ Word שנכתב ע"י אדם יקר תלמיד חכם אמיתי ואני הוספתי וערכתי, מי שמעוניין שיפנה אלי אני אשלח לו את הקובץ... אוהב אתכם חברים יקרים
 
למעלה