חויות מליל הסדר../images/Emo46.gif זהירות - ארוך
ליל הסדר שלנו היה איום ונורא , ואני מתכננת ומקווה שבחג הבא , נחגוג אותו עם בני משפחה אחרים , והחוויה תהיה הרבה יותר נעימה .... ההרכב היה כזה : משפחתנו - בעלי ,אני ושלושת ילדינו - 18.5 (בת) , 16.5 (בת) , 11.5 (בן) . אמי אחותי ושני בניה הבוגרים ( 25.5. 27.5 (מתחתן בקרוב ) האווירה החלה בצורה טובה ונעימה , אלא שלקראת סוף הסדר , בשלב הסרת הכלים מן השולחן , שמעתי לפתע את בנה הצעיר של אחותי( אני הייתי בקומה התחתונה ), צורח כמו משוגע על בתי הגדולה , בצרחות אימה , קללות , גידופים והעלבות , וכל זאת כיוון שהיא בקשה ממנו להכין לה תה . הוא צרח כאחוז אמוק , חזר וחזר על דבריו הבוטים והמכוערים , בלי הפסקה והתנהגותו היתה ממש מעוררת אימה . היא מצידה ענתה לו בפיקחות שאופינית לה , הוא הטיח לעברה שהיא מפונקת , שלא עוזרת , מתנהגת כמו ילדה מפונקת עוד ועוד . (ילדי אכן אינם "עוזרים" גדולים , אך לי כאמם אין הדבר מפריע ), מה גם שאני חושבת שאין זה מתוקף תפקידו ל"חנך" אף אחד מהם . הדבר נמשך ונמשך ( הוא גם החביא בכוונה את שקיות התה , אך אני ראיתי היכן הן נמצאות וכאמור , היא מצידה ענתה לו בפיקחות רבה , ובכך העמידה אותו על מקומו הראוי , ו"האירה " את התנהגותו הפרועה והבלתי מובנת באור המתאים . אלא שבשלב הבא הוא פנה לפתע אלי ( כל המחזה הזה נראה לי כחלום בלהות אליו נקלעתי) והחל לצעוק גם עלי , אמר לי שהיא מתנהגת כך בפינוק "כי כך חינכתי את שלושת ילדי המפונקים , וזאת התוצאה של החינוך שלי ". רק לידיעה כללית ( ולא כהתנצלות ) דעתי היא כי ילדי הם ילדים מאוד טובים , נאמנים , מחונכים , תלמידים טובים , ולי אישית אין טענות כלפיהם , אל רק דברי שבח והרגשת גאווה רבה ,הם אכן לא עוזרים לי בבית , אך כאמור לדעתי אין זה מעניינו ). לגבי בתי המותקפת וללא כל התנצלות , כאבה לה במקרה הבטן . כאשר הוא פנה אלי , ובמקביל נמאס לי לשמוע ולהאזין לצעקות ולצרחות שהוא השמיע , אמרתי לו שנמאס לי מהצעקות שלו ושלא יתערב בעניינים שלנו . מכאן והלאה , המצב התדרדר עוד יותר , כי הוא מצידו החל לצעוק לעברי דברים נוראים , ולכל אמירה מכוערת שהוא צעק לעברי - גם עניתי לו - ולא בצורה נחמדה , אלא במפורש החלטתי לומר לו דברים מעליבים , כי פשוט נמאס לי מההתנהגות הזאת ומהפגיעה שלו בכולנו . כמובן שהלכתי הביתה הביתה מייד , אני לא רוצה לדבר איתו , ולא רוצה יותר בחיים לחגוג איתו שום חג ושום אירוע וגם לא עם אימו ( שגם הוסיפה פה ושם "פנינים" משלה ) . הענין שבגינו אני מספרת לכם את כל הסיפור המבייש הזה , הוא שאני מצידי לא רוצה כמובן לחגוג יותר בהרכב זה לעולם , ואף לא לפגוש את אותו אחיין , ואת אימו ( שהיא אחותי) , אך אימי , שחושבת שתפקידה הוא לשפוט ולהעריך כל אדם ואדם , אומרת לי כי אני מגזימה , כי במשפחה רבים , וצריך לוותר . ברצוני לציין , כי בדיוק לפני שנתיים , אותו אחיין התנהג בדרך דומה (כלפי בני) , וגם אז אמרתי כי אין בכוונתי לראות או לקיים איזה שהיא מערכת יחסים איתו , ואימי שכנעה אותי לסלוח ולהבליג , ועשיתי זאת בלב כבד ביותר , ותוך מאמצים עילאיים. בנוסף לכך , לגבי אימי ( דבר שמרתיח אותי ביותר) הוא שבסופו של היא קבעה שאני היא זאת ש"אשמה" בכל מה שקרה , כי אני התערבתי לפתע המריבה , ולא הייתי צריכה להעלב או להתערב . אני לא מכירה הרבה אמהות שהיו עומדות ושותקות למראה "מתקפה" מוזרה , פראית ומבהילה כזאת של אדם שתוקף אותה מילולית ( למרות , שכאמור היא אכן מבחינת רמה ושכל יכלה להסתדר לבד , אבל הייתי ממש המומה ). אני כיום רותחת וכועסת על כולם : על האחיין , על אחותי (אימו) , ועל אימי , אני לא רוצה לשמוע אותם , ולא לראות אותם לעולם ,ומרגיז אותי ובסופו של דבר , ובאופן אבסורדי - אנחנו הם שלא בסדר . כמובן שאת החגים הבאים נחגוג בחברת משפחתו של בעלי , שהם אנשים ומנומסים ועדינים , ודבר כזה לא , או דומה לו לא היה מתרחש בחברתם , והם משוועים לחברתנו . אילו בתי היתה מבקשת ממישהו מהם שיכין לה כוס תה , הוא היה עושה זאת ברצון רב . בכל אופן , בחברת אותם בני משפחתי , נשבעתי , שלעולם לא אפגש איתם וכמובן לא אחגוג איתם , אם זה נקרא ל"חגוג" אצלהם. אני מרגישה רע מאוד עם כל האירוע הזה , אך אני לא מוכנה לראות את פניהם , או לדבר איתם יותר .
