חשבתי שהתבגרתי

yeli2002

New member
חשבתי שהתבגרתי

כך אמרתי לכולם, כך אפילו הרגשתי. והסכמתי. טעיתי! חשבתי שאני מוכנה, היו התלבטויות, היו מבחני אמון הדדיים, היה הכל. אך בכל זאת טעיתי. הרבה זמן חשבתי על זה, והדבר שהייתי כמהה לו מכל, אט-אט הוא קרב וקרב עוד ועוד, כשהיה על מפתן הדלת רציתי להרחיקו ממני, לא היה ברצוני לפגוש אותו. אך נכנעתי. היה עלי לחץ כבד. כבד מדי. כי באותו רגע היה "בא לי", באותו רגע, באותו רגע חשבתי מתוך אינסטינקטים בלבד, לקחנו נשימה ארוכה, ו... כך זה קרה. לא ידעתי למי לספר, יותר נכון לא הבנתי ולא ידעתי את מה עלי לספר. אבל זה קרה. בכל מובנו – זה קרה! ואני הייתי בהלם, שוקעת במבוכה קודרת ויגון עמוק לתוך כאב אין סוף. חשבתי שהתבגרתי, כך אמרתי לכולם. חשבתי שאני מוכנה, חשבתי שאני רוצה. חשבתי הרבה, אבל טעיתי!
 

yeli2002

New member
טעיתי

יום בהיר אחד, שטוף שמש, שמיים תכולים, באותו יום שראיתי אותך, היום המיוחד הזה, מיוחד בשביל שנינו, אותו יום שבו זה קרה, כמעט, כמעט כמו שתמיד רציתי, כמעט כמו שתמיד חלמתי. באותו יום, באותה נסיעה ארוכה חזרה ברכבת, עם ראש מלא מחשבות – דברים השתנו בי. הבנתי כל-כך הרבה דברים, על עצמי, על מצבים שונים בחיים, על כל-כך הרבה דברים שחיפשתי להם תשובות כבר הרבה מאוד זמן, לא יודעת בדיוק מה ולמה, אבל דברים השתנו בי. איית עולמי השתנתה. אבל באותו רגע, הבנתי עוד משהו, דבר חשוב ביותר. החשוב שבהם. הבנתי, שטעיתי!
 

Ze Colmeia

New member
אמממ...

יפה...אולי... אמיתי...מאווד
אבל....אבל....למה כך
רק דבר אחד אני רוצה לדעת, למה כך
אבל זה עבר אני לא יכול לכעוס עליך וגם לא כעסתי עליך, מה שהפריע לי זה איך שגיליתי את זה, אבל עבר...חלף...וכבר נשכח... לנה אני סולח, אבל השאלה האמיתית האם את סולחת לעצמך
לנה אני אוהב אותך
 
למעלה