חשבתי על משהו...

[בובע על חוטים]

חשבתי על משהו...

ואני רוצה את הדעה שלכם על זה בעצם טיפול פסיכולוגי, אני לא יודעת אם הוא כל כך מועיל, כאילו ברור שהוא עוזר לנפש להתגבר על כאבים ולהיות יותר בריאה, אבל חשבתם אולי על המחיר שזה לוקח?! הטיפול מממכר מאוד, ולמטופלים קשה לעזוב את הטיפול, אם בכללל, לוקח להם שנה שנתיים (ברור שמדובר פה בהכלללה אבל זה מהמקרים שאני נתקלתי) ואולי, אם לא היו מעלים את הנושאים האלה לטיפול הבן אדם יכל לחיות עם עצמו בשלום, בלי שעה בשבוע שעולה לו הרבה מאוד כסף, ועד שהיא עוזרת לוקח כמה שנים, ומעלה אצל אותו בן אדם כאב רב. גם פרידות בטיפול הם נורא קשות והאדם מרגיש שהוא יכול לתפקד אך ורק עם מטפל צמוד לידו ועם המשענת שלו, שהוא לא מוכן לעזוב ולהרפות. האם יש בטיפול איזה שהוא סם מממכר שמושך את האדם?

 

[בלהבלהבלה היחיד]

לא רק טיפול. מפגש עם כל אדם...

...שטוב לך איתו, אדם שאתה אוהב, אדם שיש לך הרבה במשותף איתו, אדם שגורם לך לאהוב את עצמך יותר כשאתה במחיצתו, יהיה מפגש קשה, אם בסוף צריך להיפרד. אך האם משמע הדבר שהיה עדיף אילו לא נפגשתם מעולם? אני לא סבור כך

 

[drorhaim]

מתי את לא צריכה טיפול פסיכולוגי

לפי דעתי, את לא צריכה טיפול אם את יכולה להסתכל על עצמך מנקודת ראות של זר אוביקטיבי ולשפוט את עצמך מנקודת הראות הזאת. הרי אין מישהו שמכיר אותך יותר טוב ממך, אז ברור שאת יכולה לתת לעצמך את העצות הכי טובות. מצד שני, מי כבר יכול לראות את עצמו במבט באמת אוביקטיבי מבחוץ? אני יודע שאני לא יכול. אז אין מה לעשות, הולכים למישהו ומשלמים לו תמורת ההתבוננות האוביקטיבית שלו, ועבור הידע והניסיון שלו כמובן. איך נאמר באחד הספרים של שרלוק הולמס "אם אתה מכיר אלף מקרי פשע לפרטי פרטיהם, יהיה לך הרבה יותר קל לפענח את מקרה האלף ואחד". ביי דרור

 

[pomelit]

זו השאלה, לא?

האם באמת אדם יכול לחיות עם עצמו בשלום. אני יודעת לשרוד, והצלחתי לשרוד הרבה זמן. זה לא משנה את העובדה שבמבט לאחור זה כל מה שעשיתי, והבאתי את עצמי למקום מאוד לא טוב ובטח אי אפשר לקרוא לזה חיים. כמה אנשים שאת מכירה יכולים להגיד על עצמם "אני מאושר" או "אני מאושרת"? טיפול טוב אמור לעזור להתקרב למקום הזה. אני לא מכירה הרבה אנשים כאלה, אגב. אם הטיפול ממכר - יכול להיות. אני חושבת שלא צריך להמנע ממשהו שאמור לעשות לי טוב רק כי יהיה לי קשה לוותר עליו, אבל שוב, אולי זה לא מתאים לכולם.

 

[helllllina]

דיברתי על זה לפני כמה ימים

עם חברה טובה שלי (לשעבר לצערי) והיא שאלה אותי בדיוק אותה שאלה בעקבות טיפול שעברתי. היא שאלה אותי אם לכל החפירה והנבירה הזאת בעצמי יש מטרה כלשהי? האם אכן יש בזה תועלת או שמא עדיף לתת לדברים לזרום מבלי לבחון ולפרש ולהתמודד עם דברים שאולי עצם ההתייחסות אליהם עושה אותם קשים כל כך? אז אותו הרגע עניתי כאילו מתוף אינסטיקט טבעי של הגנה שאם לא עכשיו, אז מתישהו זה יעלה, מנגנון ההדחקה לדעתי לפחות עובד הפוך. ואולי בזה בעצם נעוצה כל התשובה. הכל פסיכולוגי, אז גם כאן. ועכשיו לתשובה הישירה שלי לנושא- יש אנשים שחיים חיים שלמים מבלי להיות מודעים לעצמם, או שמודעים וטוב להם והם לא מעוניינים לדבר על עצמם יותר מידי, לעומתם, יש אנשים אחרים,שאלו רובנו כאן אני חושבת, שנוהגים לחשוב על הדברים ועל הסיבות להיוווצרותם וחופרים וחופרים וחופרים... אד כן אנחנו חייבים כי הניסיון מלהימנע מלדבר על עצמנו לא באמת ישכיח בעיות ולא באמת עוקף אותן בהצלחה- הן עדיין קיימות!!! לסיכום, אי אפשר לברוח מעצמך ומהרגשות שאדם מרגיש. הם תמיד חוזרים אליו. בקיצור, בהצלחה בטיפול!!! שחרור, קתרזיס מנוחה. זה מה שזה עושה.