חשבתי על משהו:

בתקופת המקרא כולם שמרו שבת ומצוות כדי לשמור על אחדות רוחנית. אם מישהו הפר בפרהסיה, זה פגע קשה ברגשות הקהילה ויכול לפרק ולבולל אותה, בעיקר אז כשכולם היו עובדי אלילים. לכן נתנו עונשים קשים. כתוב שאלוהים סולח: "אל רחום וחנון וזוכר בריתו לאוהביו". לכן הסנהדרין לימד זכויות על העבריינים ואם עשו מעשים טובים בחייהם, לא העניש אותם על עבירות בין אדם למקום.
 
למעלה