someone343
New member
חשבתי.. (טריגר)
הרבה מה לכתוב.. לנסות להסביר..
בחופשה מהטיפול כרגע, האמת שציפיתי שאכאב יותר ( ואני כועסת שזה לא קורה)
המצב האפאתי חסר הרגש.. לא טוב.. לא רע..
אבל כל שניה אני מנסה להפיל את עצמי לדיכאון, לישון כמה שיותר, לחשוב על החולי ,להתחבר לכאב הזה
והעניין עם המשקל..
כתבתי פעם שזה היה בגדר מחשבות ולא אובחנתי כסובלת מה"א אלא מדיכאון
אבל חלק מזה גורם לי לרצות להרוס את עצמי.. למשקל יש חלק.. אז אם ירדתי פתאום זה משמח
וכמה שזה מכוער, בתוכי אני יודעת, ובכל זאת איזו שמחה שמרגישה אמיתית,
הנה השגת יעד, הנה את בדרך להרוס את עצמך- למרות שמה בעצם? אני לא רוצה להתאשפז אז מדוע אני ממשיכה ונגררת?
אני לא מוכנה להפרד מהדיכאון שלי, לא רוצה להבריא, רוצה להמשיך לכאוב ו"לטפס על הקירות" ברגעים מסוימים,
התקווה הגדולה הזו שעכשיו לא מרגישה כלום כי הנפילה הגדולה עוד תבוא לקראת סופש
אני משתנה בכל רגע, לפעמים רוצה לצעוק את הכאב הזה, לפעמים לוחשת לעצמי להיות השחקנית הכי טובה
כי רק ככה אשאר לבד ושוב אסבול. כרגע אני לבד, כי לא תקשרתי או נשענתי הרבה ( נגעלתי מעצמי כשכן) על אף אחד.
[יצא מבולבל.. מצטערת על האורך ואם בלתי מובן ומסורבל..]
הרבה מה לכתוב.. לנסות להסביר..
בחופשה מהטיפול כרגע, האמת שציפיתי שאכאב יותר ( ואני כועסת שזה לא קורה)
המצב האפאתי חסר הרגש.. לא טוב.. לא רע..
אבל כל שניה אני מנסה להפיל את עצמי לדיכאון, לישון כמה שיותר, לחשוב על החולי ,להתחבר לכאב הזה
והעניין עם המשקל..
כתבתי פעם שזה היה בגדר מחשבות ולא אובחנתי כסובלת מה"א אלא מדיכאון
אבל חלק מזה גורם לי לרצות להרוס את עצמי.. למשקל יש חלק.. אז אם ירדתי פתאום זה משמח
וכמה שזה מכוער, בתוכי אני יודעת, ובכל זאת איזו שמחה שמרגישה אמיתית,
הנה השגת יעד, הנה את בדרך להרוס את עצמך- למרות שמה בעצם? אני לא רוצה להתאשפז אז מדוע אני ממשיכה ונגררת?
אני לא מוכנה להפרד מהדיכאון שלי, לא רוצה להבריא, רוצה להמשיך לכאוב ו"לטפס על הקירות" ברגעים מסוימים,
התקווה הגדולה הזו שעכשיו לא מרגישה כלום כי הנפילה הגדולה עוד תבוא לקראת סופש
אני משתנה בכל רגע, לפעמים רוצה לצעוק את הכאב הזה, לפעמים לוחשת לעצמי להיות השחקנית הכי טובה
כי רק ככה אשאר לבד ושוב אסבול. כרגע אני לבד, כי לא תקשרתי או נשענתי הרבה ( נגעלתי מעצמי כשכן) על אף אחד.
[יצא מבולבל.. מצטערת על האורך ואם בלתי מובן ומסורבל..]