חשבתי היום

[~דויד~]

בנצ´וק, אתה נפלא

אני לא בטוח בזה לגמרי. אני אומר את זה לעצמי שוב ושוב. זה כמו שאני יודע כי אש זה דבר חם. איך אני יודע את זה? כנ"ל לגבי הגלגולים. היו לי פה ושם הארות וחויות. אלה היודעים ההיפך ממני, זה בלתי אפשרי. קיימת רק אמת אחת. יתכן והם מפרשים אחרת את אותו הדבר שאני מתכון אליו. אני חותר לאמת האחת והיחידה. אני שמח תמיד לשמוע דעות אחרות. אני תמיד בוחן את הדעות של עצמי. אני לא שם מחסום, ואומר זאת דעתי, ולא מוכן להקשיב לאחר. אני מקשיב ת מ י ד ! ! ! ואז בוחן או מחדד את דעתי או מחזק או לא מבצע שום שינוי בדעתי. חוסר הבטחון שלי הוא ידידי הפחד הוא ידיד שלנו ואני אוהב אותו בכל מצב יש לנו את אפשרות הבחירה. אני יכול לבחור ולהאמין שאין גלגול נשמות, אבל מה לעשות, אני יודע שיש.

 

[~דויד~]

אתה צודק

אני גם כן מאוד אוהב את דויד, אבל יום אחד הוא ימות. אני גם מאוד אוהב את בן, וברור לי שיום אחד ניפרד בעולם התלת מימדי שלנו. אז מה? מה איכפת לי? אני רוצה להנות עכשיו! אני רוצה לעשות מה שטוב לי עכשיו! אני רוצה לחיות! ועוד דבר. לפעמים אני מרגיש שחלק בי מת. כדי שחלק אחר, טוב יותר יתפוש את מקומו. יש אנשים שהם חיים מתים. הם קמים בבוקר, הולכים לעבודה, אוכלים, יושנים. אתה קורה לזה חיים? אבל הבן-אדם קיים, אפשר לדבר איתו, לגעת בו, לראות אותו. אם הנמלה חייתה באמת, אז היה שווה עבורה, לא? תחשוב על משחק מחשב... אתה מתחיל לשחק... ונהנה ונהנה... ואופס.. נגמר המשחק אתה יכול לשחק שוב, יקירי

בגלגול הבא