חשבון נפש
פעם בכמה חודשים מתיישבים לעשות חשבון נפש. בוחנים את החיים כפי שהתנהלו בתקופה האחרונה, מסיקים מסקנות ומחליטים שיש מקום לשינוי: - לא רוצה לשמור על קשר עם חברים שנקראים חברים רק בגלל שלמדו איתי בתיכון או שירתו איתי בצבא (ובעצם ממש לא כיף לי להיפגש/לדבר איתם). - לא רוצה לבקר את ההורים שלי+ההורים שלו כל שבוע. זה מעיק, זה משבש לנו את התוכניות בכל סוף שבוע ולא יקרה כלום אם נבקר אותם רק פעם בשבועיים-שלושה. - לא רוצה לחשוב 10 פעמים לפני שאני קונה משהו או לפני שמחליטים לצאת למסעדה. כל המדינה חיה באובר-דראפט. אין שום סיבה שאני אצא מן הכלל. - לא רוצה לשבת כל כך הרבה בבית. מעכשיו נצא לפחות פעם בשבוע, אפילו סתם לשתות קפה. (יש עוד החלטות אבל אסתפק באלו לצורך העניין.) ואז מתחילים ליישם את ההחלטות. עובר שבוע, עוברים שבועיים ולפעמים אפילו שלושה ומקפידים לבצע את ההחלטות אפילו שבהתחלה זה קצת מוזר לפרגן לעצמך ככה. ואז מגיע התרחיש הבא: שישי בבוקר, אני יוצאת למסע קניות. אין לי מה ללבוש בחורף הממשמש ובא. עם רון בלב ויד קלה על הקרדיט קארד (חיים רק פעם אחת, לא?) אני מתחילה להסתובב. אחרי רכישה של 2-3 פריטים, המצפון מתחיל לייסר. בראשי חולפים להם החשבונות שיש עוד לשלם החודש ולצידם חולפת לה לנגד עיני פקידת הבנק (החביבה, יש לומר...) שכבר התקשרה לבשר לי שהחשבון שלי נמצא במשיכת יתר... אוקיי... נמשיך בקניות בחודש הבא. חוזרת הביתה, מקשיבה להודעות במזכירה. הודעה מ``חברה`` שלמדה איתי בתיכון. מתעלמת באלגנטיות. (החלטה זו החלטה!) מתקשרת להורים (ארבעתם) לדווח שלא יזכו לראותנו בסופ``ש הנוכחי. עומדת בגבורה בניסיונות השכנוע. לא באים וזהו! ובערב... בערב יוצאים, כמו שהחלטנו. סרט... אח``כ מסעדה.... חוזרים הביתה. בשלב זה המצפון עסוק בכמה נקודות עיקריות: - בזבזתי יותר מדי כסף היום - ההורים נעלבו שלא באנו - חייבת להחזיר טלפון ל``חברה`` ההיא (דווקא היה נחמד כשהיינו אצלם בפעם האחרונה) - הסרט היה חרא והמסעדה מעפנה רוצים את התרחיש לשבוע הבא או שמנחשים כבר? שוקעים לשגרה... עוד כמה חודשים אני שוב אחליט כמה החלטות שישנו את חיי... תגידו, זה קורה רק לי??? איה
פעם בכמה חודשים מתיישבים לעשות חשבון נפש. בוחנים את החיים כפי שהתנהלו בתקופה האחרונה, מסיקים מסקנות ומחליטים שיש מקום לשינוי: - לא רוצה לשמור על קשר עם חברים שנקראים חברים רק בגלל שלמדו איתי בתיכון או שירתו איתי בצבא (ובעצם ממש לא כיף לי להיפגש/לדבר איתם). - לא רוצה לבקר את ההורים שלי+ההורים שלו כל שבוע. זה מעיק, זה משבש לנו את התוכניות בכל סוף שבוע ולא יקרה כלום אם נבקר אותם רק פעם בשבועיים-שלושה. - לא רוצה לחשוב 10 פעמים לפני שאני קונה משהו או לפני שמחליטים לצאת למסעדה. כל המדינה חיה באובר-דראפט. אין שום סיבה שאני אצא מן הכלל. - לא רוצה לשבת כל כך הרבה בבית. מעכשיו נצא לפחות פעם בשבוע, אפילו סתם לשתות קפה. (יש עוד החלטות אבל אסתפק באלו לצורך העניין.) ואז מתחילים ליישם את ההחלטות. עובר שבוע, עוברים שבועיים ולפעמים אפילו שלושה ומקפידים לבצע את ההחלטות אפילו שבהתחלה זה קצת מוזר לפרגן לעצמך ככה. ואז מגיע התרחיש הבא: שישי בבוקר, אני יוצאת למסע קניות. אין לי מה ללבוש בחורף הממשמש ובא. עם רון בלב ויד קלה על הקרדיט קארד (חיים רק פעם אחת, לא?) אני מתחילה להסתובב. אחרי רכישה של 2-3 פריטים, המצפון מתחיל לייסר. בראשי חולפים להם החשבונות שיש עוד לשלם החודש ולצידם חולפת לה לנגד עיני פקידת הבנק (החביבה, יש לומר...) שכבר התקשרה לבשר לי שהחשבון שלי נמצא במשיכת יתר... אוקיי... נמשיך בקניות בחודש הבא. חוזרת הביתה, מקשיבה להודעות במזכירה. הודעה מ``חברה`` שלמדה איתי בתיכון. מתעלמת באלגנטיות. (החלטה זו החלטה!) מתקשרת להורים (ארבעתם) לדווח שלא יזכו לראותנו בסופ``ש הנוכחי. עומדת בגבורה בניסיונות השכנוע. לא באים וזהו! ובערב... בערב יוצאים, כמו שהחלטנו. סרט... אח``כ מסעדה.... חוזרים הביתה. בשלב זה המצפון עסוק בכמה נקודות עיקריות: - בזבזתי יותר מדי כסף היום - ההורים נעלבו שלא באנו - חייבת להחזיר טלפון ל``חברה`` ההיא (דווקא היה נחמד כשהיינו אצלם בפעם האחרונה) - הסרט היה חרא והמסעדה מעפנה רוצים את התרחיש לשבוע הבא או שמנחשים כבר? שוקעים לשגרה... עוד כמה חודשים אני שוב אחליט כמה החלטות שישנו את חיי... תגידו, זה קורה רק לי??? איה
דרך אגב איה אם היית מרגישה טוב בשינוי בטוחה שהיית מאמצת אותו, ואולי זה לא השינוי שלו יחלת ? אולי זה מין פסק זמן אולי זאת תחילתה של דרך , בכל אופן איה תתחדשי