חשבון נפש של גיל 21
לא יודעת בכלל אם יש דבר כזה, או צריך להיות. כאן, מעבר לאוקיינוס זה גיל מאד חשוב. בסך הכל אני חושבת שיצאתי, מה שנקרא "בסדר". תלמידה טובה. ילדה אחראית (עדיין קוראת לעצמי ילדה...) כתבתי לאמא שלי במכתב לאחרונה, שאני מנסה להיזכר באנשים שהיו איתי בכיתה, בשכבה. לא זוכרת את כולם, לא בשמות לא בפרצופים. פה ושם, חברים קרובים, אבל הרבה מאד אנשים פשוט נמחקו לי מהזיכרון. אבל מה שאני כן חושבת - זה שאם מישהו ינסה להיזכר בכיתה, שכבה וכ'ו - אז יזכרו אותי. ולטובה. יזכרו שהייתי, שעשיתי, ששרתי, שלמדתי, שעזרתי, שהייתי חברה. גם מי שלא הכיר אותי כל כך יזכור. בצבא - לא! מודה, שהצבא היתה תקופה קצרה ארוכה, שאני לא זוכרת לטובה, ואני ממש בספק אם המפקד שלי העביר במוחו הקודח מחשבה אחת עליי לאחר שעזבתי. וזה ממש לא נורא לי. אני בסדר עם זה לחלוטין, כי כנראה לא הייתי צריכה להשפיע שם, למרות התפקיד המאד משפיע שלי, ועברנו גם את זה כמו שנאמר. יצאתי משם מחוזקת ובן אדם חדש לחלוטין עם אופי שונה בתכלית, בוגרת ומקשיבה - אז גם על זה ניתן לומר "דיינו". היום אני מסתכלת על עצמי באופן חיובי ביותר, ודי מרוצה. רק למה עדיין לא הגיעה האהבה? על זה אין לא תשובה, אני לא פוחדת, אבל מתחילה קצת לדאוג (ומיד מזכירה לעצמי שמי שעובדת כל השבוע וגרה בחור שקוראים לו טנפליי, הסיכוי לפגוש את אהבת חייה, איך אומרים - יש מקום לשיפור...) יהיה בסדר. ALWAYS LOOK ON THE BRIGHT SIDE OF U'R LIFE. לא יודעת למה כתבתי את זה...בכלל רציתי לכתוב איך היה לי כיף ביומולדת...לא נורא...כנראה שהייתי צריכה להוציא קצת... ושלי....אם במקרה קראת והגעת עד לכאן (היה עלייך לעבור דרך ארוכה) - אז יש לי דיבור קצר איתך...
לא יודעת בכלל אם יש דבר כזה, או צריך להיות. כאן, מעבר לאוקיינוס זה גיל מאד חשוב. בסך הכל אני חושבת שיצאתי, מה שנקרא "בסדר". תלמידה טובה. ילדה אחראית (עדיין קוראת לעצמי ילדה...) כתבתי לאמא שלי במכתב לאחרונה, שאני מנסה להיזכר באנשים שהיו איתי בכיתה, בשכבה. לא זוכרת את כולם, לא בשמות לא בפרצופים. פה ושם, חברים קרובים, אבל הרבה מאד אנשים פשוט נמחקו לי מהזיכרון. אבל מה שאני כן חושבת - זה שאם מישהו ינסה להיזכר בכיתה, שכבה וכ'ו - אז יזכרו אותי. ולטובה. יזכרו שהייתי, שעשיתי, ששרתי, שלמדתי, שעזרתי, שהייתי חברה. גם מי שלא הכיר אותי כל כך יזכור. בצבא - לא! מודה, שהצבא היתה תקופה קצרה ארוכה, שאני לא זוכרת לטובה, ואני ממש בספק אם המפקד שלי העביר במוחו הקודח מחשבה אחת עליי לאחר שעזבתי. וזה ממש לא נורא לי. אני בסדר עם זה לחלוטין, כי כנראה לא הייתי צריכה להשפיע שם, למרות התפקיד המאד משפיע שלי, ועברנו גם את זה כמו שנאמר. יצאתי משם מחוזקת ובן אדם חדש לחלוטין עם אופי שונה בתכלית, בוגרת ומקשיבה - אז גם על זה ניתן לומר "דיינו". היום אני מסתכלת על עצמי באופן חיובי ביותר, ודי מרוצה. רק למה עדיין לא הגיעה האהבה? על זה אין לא תשובה, אני לא פוחדת, אבל מתחילה קצת לדאוג (ומיד מזכירה לעצמי שמי שעובדת כל השבוע וגרה בחור שקוראים לו טנפליי, הסיכוי לפגוש את אהבת חייה, איך אומרים - יש מקום לשיפור...) יהיה בסדר. ALWAYS LOOK ON THE BRIGHT SIDE OF U'R LIFE. לא יודעת למה כתבתי את זה...בכלל רציתי לכתוב איך היה לי כיף ביומולדת...לא נורא...כנראה שהייתי צריכה להוציא קצת... ושלי....אם במקרה קראת והגעת עד לכאן (היה עלייך לעבור דרך ארוכה) - אז יש לי דיבור קצר איתך...
