ציוד צלילה מוסב לשימוש בחמצן
במקרה בשבת האחרונה , סתם בשיחת חולין על הספסל במרינה שמעון סיפר לי שאיזה טיפוס אחד הגיע עם מיכל אויר רגיל דרש לדחוס נייטרוקס ולא הסכים לקבל את זה שהמיכל צריך לעבור הסבה ואפילו איים וצעק , אני לא יודע האם מדובר באמיר אבל אם כן אז מסתבר שאני מכיר את הסיפור עוד לפני ההודעה שלו כך שברור לי מי כאן מספר את האמת , אני לא מכיר את אמיר אבל זאת פעם שניה שהוא מגיב בצורה כזאת בפורום לארועים שקרו לו במועדוני/חנויות צלילה ולאחר בירור מסתבר שהדברים לא כל כך ....... בתור חבר היתאחדות אני כנראה אגיע להצבעה הקרובה במיוחד . בקשר לנושא דחיסת מיכלים במרינה דיוורס , אמיר צודק ב 100% הם לא דוחסים מיכל שלא עבר הסבה של ANDI ואפילו לא דוחסים מיכל שעבר הסבה לANDI והוא פג תוקף טיפול שנתי ( מחוייב עפ"י תקן סייפאייר ) . האמת שאני אישית לא מסכים אם השיטה ואני יודע שגם רבים אחרים בינהם מדריכי אנדי לא מסכימים כל כך עם הנוקשות הזאת . אבל צריך להבין שהחברה באנדי מאמינים בזה למרות שזה כנראה מה שמשאיר את אנדי כארגון הטכני הקטן בעולם כבר הרבה שנים . למרות כל הנוקשות של התקן של אנדי לא קשה להבין מדוע הם מחמירים . הבסיס להבנת הבעיה הוא הכרת משולש הבעירה - חום , חמצן וחומר דליק . בכדי שתיווצר בעירה חייבים להמצא שלושת הגורמים , במידה ונסיר את אחד הגורמים בעירה לא תוכל להיתקיים . כאשר משתמשים באויר מועשר בחמצן או בחמצן נותר לנטרל רק את החום או את חומר הבעירה . הבעיה עם חום היא בזמן דחיסת המיכל , כאשר דוחסים מיכל בחמצן בלחץ של 200 אטמ´ יכולה להיווצר עליית טמפ´ ריגעית של עד 6000 מעלות פרהנייט ( דרך אגב הסיליקון הרגיל שמשמש לציוד צלילה יכול להידלק בטמפ´ של כ 500 מעלות פרהנייט ) החום נוצר בדרך כלל במעברים בעלי זויות חדות כמו למשל בברז ו/או בוסת , או חלקיק מתחת ( שנשאר בתהליך היצור או שנוצר עקב היתקלפות של חומר ציפוי ) אשר לחץ הגז במע´ הנשימה מעיף אותו במהירות של אלפי מטרים בשניה ובחיכוך עם מתכת אחרת יכול ליצור ניצוץ ( דרך אגב המידע הזה רשום בחוברת של IANTD דווקא ! ) . הגורם השלישי הוא חומר הבעירה ובמקרה שלנו שמן , שמן מגיע למיכל ממדחסי אויר בעת דחיסת המיכל , לא מזמן הראה לי אלון כמה שמן יש בברז של מיכל בו הוא מטפל ( הוא ניקה את הברז ללא קשר להסבה לנייטרוקס סתם כי הוא עושה את העבודה שלו כמו שצריך ) זה פשוט מדהים מה אנחנו נושמים ולא יודעים . אז מה שעושים בכדי למנוע סכנת התלקחות אשר בלחץ גבוהה יכולה לגרום להתפוצצות זה שמנקים את המיכל הברז והדרגה הראשונה של הוסת משמן ומשתמשים בסיליקון מיוחד לא דליק ובאטמים אשר טמפ´ הבעירה שלהם גבוהה ( דרך אגב , כאשר אטם כזה , מסוג ויטון כן מתלקח הוא יותר מסוכן מהאטמים הרגילים אבל על זה בפעם אחרת ). בקיצור ניטרלנו גורם אחד במשולש הביערה ניטרלנו את הסכנה . אז עכשיו נשאלת מדוע אני לא מסכים אם התקן המחמיר של אנדי הרי זה ממש ברור והם נשמרים לנפשותיהם . מאוד פשוט , עם כל הכבוד לתאוריה ולניסויים המוצלחים שמראים אנשי אנדי לעצמם בכל מיני כנסים ומפגשים מבחן התוצאה מנצח פה ובגדול , חלקה היחסי של אנדי בעולם הוא קטן וכמעט כולם עובדים עם תקן פחות מחמיר וללא תאונות או אירועים , ובנוסף כבר עכשיו יש בארץ יותר ממע´ דחיסת נייטרוקס עם סטיק , במע´ זו אשר נחשבת לבטוחה מאוד ומשתמשים בה בכל העולם ללא אירוע או תאונה עד כה , משתמשים במדחס רגיל של אויר ( עם שמן ) לדחיסת נייטרוקס של עד 40% ( אם יהיו שאלות אסביר את עקרון הפעולה בהמשך ) , נניח שאני ממלא נייטרוקס במיכל שלי שעבר הסבה עפ"י תקן אנדי ע"י מדחס עם סטיק , מאותו רגע ואילך הוא "מזוהם" ואסור לשימוש עפ"י אותו תקן אנדי . ובמידה ואני מחליט להשתמש בוסת שלי עם מיכל אויר שנדחס בעזרת מדחס אויר רגיל ... אותו הדבר , זו הסיבה שלתקן של אנדי אין בעצם רגליים ולדעתי עם ריבוי תחנות הדחיסה אשר יעברו לשימוש בסטיק שמחירו אפסי בהשוואה להקמת מערכת דחיסת נייטרוקס כמו זאת שקיימת במרינה דייורס הצוללים פשוט יצביעו ברגליים ( או בסנפירים במקרה שלנו ) . מאוד חשוב להבין שהנ"ל מתיחס רק מול חוק ה40% מעל 40% כולם חושבים אותו הדבר כמו אנדי ( למעט דחיסת מיכלים עם חמצן נקי ) . לסיכום , המלצה ברמה האישית , כיוון שאני דוחס נייטרוקס אצל מרינה דיוורס אני דואג לשמור על הכללים כפי שהם דורשים ללא קשר לדעותי האישיות וכיוון שאני דוחס מיכלים עם ניטרוקס בעל אחוז חמצן גדול מ40 אני דוחס רק אצלם או בתחנות דחיסה שעובדות על פי תקן אנדי מתוך ידיעה שמע´ הדחיסה שלהם היא הנקייה והבטוחה בארץ . כולי תקווה שאנדי יישרו קו עם שאר הארגונים אשר למיטב הבנתי למרות ההגבלה שהטילו עליהם באנדי הם דוחסים מיכלים של אנדי ולא משחקים משחקי כוח על גבו של הצולל מתוך בגרות וראיה מקצועית . שלומי