אשה שנתקדשה אסורה לאחר
הגמרא מסבירה משמעות המילה "קידושין". שמרגע שנתקדשה לאחד נאסרה על כולי עלמא כהקדש = דבר שהוקדש לבית המקדש. הגבר באפשרותו לקדש יותר מאשה אחת, יעקב אבינו נשא ארבע. היה היה רבינו גרשום שהיה מאור הגולה, תואר יחיד בדורו, תואר נשיאותי ונכבד, לרבן של כל בני הגולה. רבי גרשום שימש כיועצו של המלך, ומאידך הוא לא זכה להפקד בזרע של קימא. משעברו השנים ולא הצליח ללדת, נשא אשה נוספת. והשניה יראת ה' היא תתהלל זכתה ללדת לו זרע של קימא. הראשונה קינאה במאד בשניה. קנאתה העבירתה על דעתה. ואומר לך חלק קטן ובקיצור מפרי מעלליה. המלך ביקש מיועצו רבי גרשום שיבנה לו כסא כדוגמת כסאו של שלמה המלך. היינו משהו מכני שכאשר הוא מציג רגלו על המדרגה הראשונה יש פלא אחד, ועל המדרגה השניה פלא שני. וכו' וכו' בדיוק ככסא שלמה. אלא שזהב בכמות כה גדולה לא היה באפשר לגייס. ולכן הכסא נבנה מכסף. פועלים וצורפים רבים עמלו על המלאכה הכל תחת פיקודו של רבינו גרשום מאור הגולה, היחיד שיכול היה לתכנן להפליא בניית כסא כזה. עד שהכל היה מושלם. והנה יום אחד הצליח מי שהצליח להסית את המלך נגד יועצו, ובתוך העלילות נטען שכמות גדולה מהכסף שגוייס לעניין הכסא ע"י אוצר המלוכה, נגנב ע"י רבינו גרשום. המלך דרשש שישקלו וימדדו את כמות הכסף שהכסא מכיל. אך רבינו גרשום שהבין שוודאי חסר כסף, שהרי פועלים רבים עבדו במלאכה זו. והם אף אינם מבני ברית, וחשודים על הגזל, טען רבינו גרשום כי בשביל לשקול את הכסא יש לפרקו לחלקים קטנים. ולמדוד חלקיו ולעשות סיכום. וכך להגיע לתוצאה. המלך סירב לפרק ולוותר על הכסא. והמלך התעקש שוודאי לרבינו גרשום החכם יש רעיון לשוקלו. אך רבינו גרשום בשלו. רק לפרק את הכסא. דבר שוודאי המלך לא יסכים. אשתו העקרה והמרשעת של רבינו גרשום הצליחה לפתותו, כי בכך שהוא יגלה לה איך אפשר לשקול את הכסא הרי שהוע יביע אהבתו ונאמנותו אליה. והוא הצדיק מה לא עושה למען השלום, גילה לה שיש להכניס את הכסא השלם והענק לספינה גדולה, לסמן את שקיעתה במים לפי קו המים החדש. להוציא את הכסא, ולמלאות כעת אבנים בספינה עד כי תגיע לאותו קו מים. ואח"כ לשקול את כל האבנים הנ"ל בנפרד, ולעשות סיכום שהוא כמובן שווה למשקל הכסא. והמרשעת בחשאי גילתה למלך, ולא ארך היום אשר רבינו גרשום נכלא במגדל גבוה עד שימות מרעב מאחר וגילו כי אכן היה חסר כסף בכמות גדולה. לא אאריך, אך סופו של דבר, שרבינו גרשום בחכמתו ובתפילותיו, הצליח להערים גם כאן, נמלט מהגדל הצר והגבוה עשרות אמות. ואילו אשתו הראשונה המרשעת מתה באותה שעה כשהוא נמלט, מיתתה היה תוך כדי ששוב היא ניסתה להכשילו ולהפריע לו בהימלטות. הוא ברח למדינה אחרת. כעבור זמן, התפלא המלך כששמע שרבינו גרשום הגיע למדינה סמוכה, ביקשו במכתבים כי ישוב, אך הוא סירב בכל תוקף. בעקבות הסיפור הארוך, שרק חלקיק ממנו ספרתי, הוציא רבינו גרשום שורת חרמות, בהיותו מאור הגולה מה שקרוי רבן של כל בני הגולה היתה לו הסמכות לכך, וחרמות אלו נתקבלו. החרמות הינן על נשיאת אשה נוספת. קריאת מכתב הממוען לזולת, וכו'. בני עדות המזרח לא היו כפופים למרותו ולכן לא קיבלו בשעתו על עצמם את שורת חרמות אלו. מגילתי זו ארוכה, ולכן יתר פרטי שאלותיך אותיר גם לאחרים להשיב. יום טוב, זאבי..
