חרדת נטישה....

[ילדת לימון]

חרדת נטישה....

הלב מתמלא הלב מתרוקן הלב מתמלא הלב מתרוקן שפע ואז חלל רעד פנימי מזכיר את שהיה על אף שאיני בוחרת לזכור. זה לא חשש ממשי, יותר כמו עצב, כמו תזכורת עד כמה הכל זמני. אני היא לעצמי ולאחרים אך מי לי? מי לי? פוסעת בעלטה מגששת בידיי ליד להחזיק בה למישהו שיתפוס כשאפול רוצה להישען, לנוח וזה קשה ומעייף עדיין חוששת ליפול.

 

[עדןןן בת]

לימונית מתוקה שלי!

קראתי,התחברתי, בכיתי, ו....אני רוצה לומר לך שאני אמנם מרחוק--- אבל מחזיקה לך אצבעות תמיד 25 שעות ביממה... 8 ימים בשבוע, 30 יום בחודש, 366 ימים בשנה ! אז אני כאן אמנם,יותר קטנה אבל רוצה לגרום לך שתרגישי איתי, עמ כולנו יחד, אני כאן בשבילך... תמיד! אני אבכה איתך כשתבכי,אשמח איתך כשתשמחי, אבל תמיד אעודד איתך... אז אני כאן בשבילך ולמענך! אוהבת המון! עדן

 

[כנפיים לבנות]

יקירתי..

קודם כל, את כותבת מקסים.. חרדת נטישה היא דבר מאוד טיבעי באופן כללי, ובפרט אצל כאלו שחוו אובדן כזה או אחר.. פתאום מבינים שהכל יכול להיגמר ברגע... בשניה... שזה לא מובן מאליו שיש על מי לסמוך ועל מי להישען... אני יודעת שזה כנראה לא מספיק... אבל אנחנו תמיד כאן כשאת מושיטה את היד... ויש לזכור שנפילה היא בסך הכל סוג של מנוחה/ תנופה לקראת עליה ולמידה חדשה.. שהכל לטובה... ובלי קשר כל כך... אני מנסה כבר כמה ימים לכתוב לך למייל ולא ממש יוצא לי.. רוצה להזכיר לך שהכי חשוב לעשות מה שטוב לך

איתך...

 

[ילדת לימון]

אני ממש שבורה...

אני כבר לא מוצאת את עצמי יותר. אני מרגישה שעליי לעשות מאמץ כדי שלמישהו יהיה אכפת. לאמיתו של דבר אני פשוט לגמרי לבד. אני מרגישה כמו נטל עם הרגשות הקשים שאני חווה אבל אני אבודה אני חושבת על לעזוב כי אין לי כוחות לשנות אני עושה מה שאני חייבת אבל חוץ מזה אני זומבי.. חשה שאיבדתי את ההזדמנויות שהיו לי. ומבינה בכאב רב עד כמה אני לבד ועד כמה זה לא ישתנה לעולם. פשוט רוצה לנוח.

 

[חייכנית ואופטימית]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

אני מבינה את תחושותייך... עד שהכרתי את בעלי

, תמיד בחרתי בבני זוג שידעתי שלעולם לא יצליחו לעורר אצלי רגש יותר מדי חזק, כדי שאם יעזבו, זה לא יפריע לי או יכאיב יותר מדי...אבל ברגע שהחלטתי לפתוח את הלב שלי ולתת למישהו להיכנס פנימה...זה היה שווה את הסיכון...כבר לא הרגשתי לבד יותר...אני חושבת שמאז גם פתחתי את לבי יותר למשפחה הקרובה שלי... ממה שסיפרת בהודעות שלך וממה שראיתי, את כן נותנת את כל כולך לסביבה שלך ולא אומרת נואש...אבל אולי כדאי להוסיף למעגל שעוטף אותך אנשים שנותנים את כל כולם בחזרה... בכל מקרה שתדעי שאנחנו פה אוהבות אותך מאוד...את ממש לא לבד

 

[סְקָאלִי]

לימונית, השמיעי קול ...

דואגת לך. עברו כמה ימים. איך את?

 

[סְקָאלִי]

יקרה שלי ...

אני מבינה שמשהו לא קל עובר עלייך. עצוב לי שכל כך עצוב לך. אם אנחנו יכולות לסייע, אנא אמרי לנו איך. לבינתיים שולחת לך חיבוק ענק.